מליאת הכנסת קיימה היום (חמישי) ישיבה מיוחדת לציון 25 שנה להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. הישיבה המיוחדת מתקיימת במעמד נשיא המדינה ראובן ריבלין, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט חנן מלצר, יו"ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג ונציגות מבני משפחת רבין. האירוע החל בדקת דומייה לזכר שר הביטחון לשעבר, כאשר כ-60 חברי כנסת נכחו באולם המליאה.

הנואם הראשון היה יו"ר הכנסת ח"כ יריב לוין, אשר הזהיר בדבריו כי שנאת האחים וההסתה לא עברו מן העולם וכי גם היום יש להפיק לקחים מהרצח וליישמם. "רצח ראש הממשלה יצחק רבין, הוא לא רק רצח נורא, רצח שאסור שיקרה, במדינה יהודית ודמוקרטית. זהו אסון נורא לבני משפחתו, ולכלל אזרחי ישראל", אמר לוין, "רצח ראש הממשלה רבין, מחייב אותנו גם היום, להפיק לקחים וליישמם.  גם בחלוף עשרים וחמש שנה מאותו רצח נורא, שנאת האחים, ההסתה הפרועה, ההתלהמות, וכן גם האלימות, לא עברו מעולמנו. אולי ההיפך הוא הנכון".

הוא הוסיף: "אנו עדים בימים אלו, לקיטוב, לשיח מתלהם, ולאווירה שאין לה מקום גם כאשר ישנם חילוקי דעות עמוקים. בוגד, עבריין, קלגס, קומיסר, הן רק דוגמאות מעטות לשלל גילויי האלימות המילולית, הנאצות וההסתה המופנים כמעט מדי יום כלפי ראש הממשלה, כלפי שרים, כלפי חברי כנסת וכלפי מנהיגי ציבור אחרים. השיח הבוטה משתולל ברחובות, ולצערי אף צד ואף אחד אינו נקי ממנו. הכל נגיש, הכל מהיר, הכל קל. הגבולות נמחקים, האחריות ושיקול הדעת מפנים את מקומם להתלהמות ולהתנהגות שאינה הולמת".

בהמשך דבריו קרא להיאבק בהסתה ולבלום את גילויי האלימות. "הרשתות החברתיות והקלות שבה מסרים מועברים ומופצים, רק מעצימות את האתגר המונח בפנינו כאזרחים, ואת האחריות המוטלת עלינו כמנהיגים, להיאבק בהסתה ולבלום את גילויי האלימות", אמר, "עלינו לעצור זאת, והאחריות לכך מוטלת על כולנו. משמאל ומימין. מתוך הכנסת ומחוצה לה. עלינו לעשות זאת כדי למנוע את הרצח הבא, אבל לא רק משום כך. אין לאף חברה אנושית תקומה, ולא תהיה למדינת ישראל תקומה ללא פיוס, ללא אחדות, ללא יכולת לנהל שיח נוקב, ביקורתי, אך מכבד וענייני. למרות כל הקשיים, עלינו להפיק את הלקח הראשון במעלה מהרצח הנורא. עלינו לדעת לחיות האחד עם השני בימי שגרה, כמו גם בימי מצוקה. כשקל יותר וגם כשקשה מאוד. אי אפשר שלא ללמוד את הלקח".

ישיבת המליאה המיוחדת לזכרו של רבין (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)
ישיבת המליאה המיוחדת לזכרו של רבין (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

אחריו עלה לנאום ראש הממשלה בנימין נתניהו: "ביום הזה אנחנו מעלים את זכרו של יצחק רבין, אוהב הארץ, פטריוט, מנהיג. ממלחמת העצמאות עד מלחמת ששת הימים, בה פיקד על צה"ל ששחרר את ירושלים, דרך כהונתו כשגריר ישראל בוושינגטון ועד יומו האחרון - זכויותיו ראויות להוקרה עמוקה על ידי כל אזרחי המדינה". 

"רבע מאה, 25 שנים, חלפה מאז הרצח הנורא. ידענו אסונות לאומיים כשקנאים חסרי רסן עשו דין לעצמם. אם נרשה לאנשי שוליים לנהוג כך גם היום - שוב נמצא את עצמנו בדרך לתהום. כולנו חייבים לגנות בתוקף גילויים של אלימות פוליטית. צרור יריות בכיכר העיר לא היה ולא יהיה תחליף להכרעת העם בקלפי. ההכרעה הזו מושגת במדינה דמוקרטית על ידי ויכוח נוקב ושכנוע העם מעל במת הכנסת והתקשורת. הדמוקרטיה תלויה בכך שכלי התקשורת לא יציגו דעה אחידה וחד-גונית", אמר רה"מ בנאומו.

לדבריו, כל עוד הרשתות החברתיות מאפשרות את כל חופש הביטוי למי שקולה מושתק בתקשורת המוסדית - הן תורמות לדמוקרטיה. אבל גם שם צריך לשמור שלא ייחצו קווים אדומים. אסור שתהיה שם שום הסתה לרצח ואלימות מכל צד שהוא. "לפני 25 שנה, כמה שבועות אחרי הרצח הנפשע, אמרתי כאן בכנסת שהיסוד של כל חברה דמוקרטית חופשית הוא הוויכוח הציבורי הנוקב בשאלות העומדות על סדר היום הציבורי. ולכן לא רק ההסתה לאלימות מסכנת את המשטר הדמוקרטי, לא פחות מסכנת אותו השתקת היריבים הפוליטיים", הוסיף נתניהו.

בהמשך דבריו אמר כי "היום ישנה הסתה מפורשת כלפי ראש הממשלה ובני ביתו חדשות לבקרים, ואיש כמעט אינו פוצה פה". בתגובה חבר הכנסת יאיר גולן קרא קריאות ביניים לעבר ראש הממשלה. שר הביטחון בני גנץ נעדר מהדיון, משום שהוא מקבל את פניו של מזכיר ההגנה האמריקאי מארק אספר, שנחת בנתב"ג.

"התנגדתי פעם אחר פעם לקריאות 'בוגד' שהופנו כלפי רבין, אבל באותה עת חשבתי שהוא מוביל מדיניות שגויה מהיסוד", הסביר, "הטעות הייתה בתפיסה ששלום עושים עם אויבים. האמנתי אז ואני מאמין גם היום ששלום עושים עם אויבים שהחליטו להפסיק להיות אויבים. לא עושים שלום מדומה עם מי שמשתמשים בהסכם השלום כדי לשפר עמדות במאבק לחיסול המדינה".

בנימין נתניהו (צילום: דוברות הכנסת, שמוליק גרוסמן)
בנימין נתניהו (צילום: דוברות הכנסת, שמוליק גרוסמן)

יו"ר האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד נשא גם הוא נאום, ואמר: "המורשת האמתית של רבין היא לא השלום ולא המלחמה. היא האמון. רבין היה מנהיג שהמנהיגות שלו מבוססת על אמון. אנשים האמינו לו, ובגלל זה האמינו בו. הוא הוביל לקרב חיילים שהאמינו בו. הוא היה רמטכ"ל, שר בטחון, ראש ממשלה, שזכה לאמון הציבור. הוא חי ומת אדם ישר. הוא אמר מה שהוא חשב, הוא עשה מה שהוא אמר. הוא נרצח מפני שהרוצח האמין לו".

לדבריו, הרוצח האמין שרבין לא ייסוג, לא ימצמץ לא יתקפל כל עוד הוא חי. "הוא רצח אותו מפני שרבין אמר עשר דקות לפני שנרצח, על הבמה בכיכר: "אני רוצה שהממשלה תמצה כל שמץ, כל אפשרות, לקדם ולהגיע לשלום כולל." ואם רבין אמר הוא התכוון", אמר לפיד, "אם הוא לא היה נרצח, זה מה שהוא היה עושה. ממצה כל שמץ, כל אפשרות. זה מה שעושים מנהיגים. אומרים את האמת שלהם, ואז נאבקים על האמת שלהם".

"הניסיון לטעון שלרבין לא היתה מורשת מלבד העובדה שנירצח, הוא ניסיון להכחיש את ההיסטוריה - רבין לא מוגדר בידי מותו, הוא מוגדר בידי חייו. המורשת של רבין היא מודל המנהיגות שלו. הוא הגדיר לנו את הערכים של מנהיג ישראלי, ומאז אנחנו בוגדים בהם ללא הרף", הדגיש לפיד, מודל המנהיגות של רבין היה פשוט, מפני שרבין האמין בדברים פשוטים. הוא האמין שמנהיג צריך לומר אמת.  לקחת אחריות כשעושים טעויות. להיות נדיב בקרדיטים כשיש הצלחות. בעיקר להגדיר מטרות. לא לשרוד מיום ליום. להגדיר מהו הדבר הגדול שאתה רוצה להשיג, ולפעול למענו בכל דרך. לקחת סיכונים, לספוג את הכישלונות והחבטות, לעשות גם את הדברים שאף אחד לא אוהב".

לדברי לפיד, זו היתה המנהיגות של רבין. זו המנהיגות שחסרה היום בממשלה. "רבין היה חייל. הוא היה חייל טוב יותר מכל מי שהיה לפניו או אחריו. מח"ט הראל במלחמת השחרור. רמטכ"ל ששת הימים. ראש הממשלה במבצע אנטבה. הוא האמין שישראל צריכה להיות מדינה חזקה ושוחרת שלום", הוסיף, "אז הוא הקדיש את החלק הראשון של חייו להפוך אותה למדינה חזקה, ואת החלק השני של חייו לשלום. את שני החלקים האלה הוא עשה באותו אופן: הגדיר מטרה, בקול רם וברור – ואיטי - ואז התחיל ללכת. אף אחד לא שאל את עצמו לאן הוא הולך. כולם ידעו. גם יריביו ושונאיו הגדולים לא הרגישו מרומים. זוהי אולי המחמאה הפוליטית הגדולה ביותר: יריביו האמינו לו. לעתים הם האמינו לו יותר מאוהביו".

"מורשת רבין אומרת: תגדיר מהי האמת שלך, ואז תהיה מוכן להיאבק למענה. המאבק למען האמת שלך הוא צורת החיים היחידה שכדאי לחיות. אם הבטחת משהו, תקיים. אם הגדרת מה טוב לעם ישראל ולארץ ישראל, זה חשוב יותר ממה שטוב לך, להישרדות הפוליטית שלך. יהיו קשיים בדרך, מפני שמטרות גדולות מייצרות קשיים גדולים. אתה תעמוד בהם. אתה תעמוד בהם, מפני שזה תפקידך. מהות התפקיד היא עמידה בלחצים. מה זה לעמוד בלחצים? זה לא להתבלבל. להישאר ממוקד. לא לחפש אשמים, לחפש פתרונות. להמשיך להיאבק למען האמת שלך גם כשכל העולם אומר לך שהגיע הזמן לוותר. הגיע הזמן להיכנע".

ישיבת המליאה המיוחדת לזכרו של רבין (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)
ישיבת המליאה המיוחדת לזכרו של רבין (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

לפיד הוסיף: "יצחק רבין לא נכנע מעולם. יש חיילים שנכנעים. יש חיילים שהדרך היחידה לעצור אותם היא שלושה כדורי אקדח. מה שהוא הוריש לנו היא האמת הפשוטה: אנחנו צריכים להמשיך לנסות להביא שלום. לא בטוח שנצליח, אבל אסור לנו להפסיק לנסות. אנחנו לא אמורים להוריש לילדינו את הפלסטינים. אנחנו לא אמורים להוריש להם את הסכסוך. אם יהיה סדק, אנחנו צריכים להיכנס בו. אם יהיה רגע, אסור לנו לפספס אותו. בלי להיפרד מן הפלסטינים , הזהות היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל נמצאת בסכנה. תפקידנו הוא למנוע את הסכנה הזו. לא להמציא הזיות משיחיות ולטעון שהיא תיעלם מעצמה".

"כשרבין נרצח היו בין הים לירדן 5.4 מיליון יהודים, ו-3 מיליון ערבים. היום יש בין הים לירדן 6.5 מיליון יהודים, ו-6.5 מיליון ערבים. להעמיד פנים שזה לא קורה, זו לא מדיניות - זו בריחה מאחריות. רבין אמר לנו שגורלנו הוא לא משהו שאנחנו מתבוננים בו בעודו קורה. אנחנו צריכים לקבוע אותו ולעצב אותו בהתאם לאינטרסים החיוניים שלנו. זה לא יקרה ביום, זה לא יקרה ביומיים. זה גם לא יקרה בכל מחיר. רבין היטיב לנסח את הסיכונים שאסור לנו לקחת. את הצורך לשמור על גושי הישובים, על בקעת הירדן, על השליטה הבטחונית בשטח. הוא הדגיש שיש אינטרסים לאומיים – כמו ירושלים, כמו זכות השיבה – שלא נוותר לגביהם אפילו בסנטימטר. ירושלים שלנו. זכות השיבה לא תהיה. בלי שליטה בטחונית לא יהיה שום הסכם".

לדבריו, אלו קשיים גדולים. "רבין ידע שאלו קשיים גדולים. הוא רק לא חשב שאנחנו צריכים להכנע להם. קושי הוא הדבר שאתה מתגבר עליו בדרך למטרה. הוא אמר את האמת. כמו שהוא הבין אותה. היא הרגיזה רבים, היא הביאה למותו, אבל לאף אחד לא היו ספיקות לגבי השאלה מהי האמת שלו. גם כשהתענה בספיקות - והיו לו ספקות - כולם ידעו. ההתלבטויות היו חלק מן האמת שלו. אנחנו לא חיים בעולם מושלם, אין פתרונות מושלמים. זה רק לא אומר שמותר לנו לוותר על הצורך להתקדם. זה עוד דבר שעושים מנהיגים ולא מרבים להזכיר אותו: מנהיגים מביאים פתרונות לא מושלמים. אין שום דילמה בין טוב מוחלט לרע מוחלט. בין טוב לרע זו בחירה קלה, ולפיכך זו בכלל לא דילמה. פוליטיקאים ברי מזל בוחרים בין טוב לטוב". 

דליה רבין (צילום: דוברות הכנסת, שמוליק גרוסמן)
דליה רבין (צילום: דוברות הכנסת, שמוליק גרוסמן)

לפיד הדגיש בהמשך נאומו כי "מנהיגים אמיתיים בוחרים בין רע לרע. תהליך אוסלו היה תהליך פגום, שנקטע באמצע ויצר תוצאה פגומה. הוא רק היה רע פחות מהאלטרנטיבה - האלטרנטיבה היתה לא לעשות שום דבר. בעיני רבין, האפשרות הזו לא היתה קיימת. היום האפשרות הזו היא המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל. ההסכמים המבורכים עם האמירויות, בחריין וסודן, מוצגים לציבור הישראלי כהוכחה לכך שאין שום סיבה להתקדם עם הפלשתינים. אפשר להמשיך לא לעשות כלום פה בבית. זהו קוצר ראיה היסטורי נורא. ההסכמים האלה צריכים להיות הצעד הראשון בדרך הארוכה להיפרדות מן הפלסטינים". 

"אנחנו צריכים להיעזר בהסכמים האלה כדי להתניע מחדש את פתרון שתי המדינות, דרך ועידה אזורית. זה האינטרס הישראלי.  זה לא האינטרס שלהם, זה האינטרס שלנו. אם ישראל תוריד מהשולחן את פתרון שתי המדינות, היא תצטרך להחליט מה היא כן מציעה. מהי האפשרות האחרת. איך היא רוצה להישאר דמוקרטיה יהודית לאומית וליברלית, אם אין לה מושג מה לעשות עם מיליוני פלשתינים שנמצאים תחת שליטתה. זו דילמה כואבת, מדממת, שפוגעת פוליטית בכל מי שנוגע בה. בדיוק בגלל זה רבין נכנס אליה. כי הוא הבין שזו חובתו כמנהיג. לטפל בבעיות שאיש אינו מעיז לגעת בהן". 

לפיד סיכם: "המורשת של רבין היא מודל המנהיגות שלנו. המורשת שלו היא עשיית הדבר הנכון גם כשזה קשה. הוא תו התקן. אנחנו מסתכלים עליו, אנחנו מסתכלים על האנשים שמובילים היום את המדינה, ואי אפשר להחמיץ את ההבדל. המורשת שלו היא זו שמאפשרת לנו להבחין בהבדל בין מנהיגים שאכפת להם קודם כל מהמדינה, לאלה שאכפת להם רק מעצמם. הוא האמין בטוב המשותף, לא במה שטוב לו. מדינת ישראל נמצאת באחד הרגעים הקשים בתולדותיה. זו לא רק המגיפה. זה מה שקורה בתוכנו. ההסתה חזרה. אותה הסתה, בידי אותם אנשים.

"הפילוג, השסע, השיבטיות – כולם כאן. אנחנו חיים בעולם שכל מושג האמת שלו מעורער. האמת והשקר מקבלים מעמד שווה. האלימות לגיטימית. השנאה היא כלי פוליטי. ההנהגה כושלת. בימים כאלה, נהוג להתגעגע למנהיגים מן העבר. לחשוב מה הם היו אומרים לנו. רבין היה אומר לנו: אל תבלבלו את המוח. אל תתגעגעו אלי. לכו תתקנו, זה התפקיד שלכם".

יאיר לפיד (צילום: דוברות הכנסת, שמוליק גרוסמן)
יאיר לפיד (צילום: דוברות הכנסת, שמוליק גרוסמן)

הנואם הרביעי היה יו"ר העבודה, השר עמיר פרץ: "למרות הקושי, למרות הכעס המובן מבית, בחרנו להירתם למאמץ הלאומי ולתרום את חלקנו במניעת הידרדרות למערכת בחירות רביעית והרסנית שיכולה היתה להסתיים במלחמת אחים. אם בשם המאמץ לייצר הזדמנות, לרפא את היחסים בין כל אזרחי ישראל, יהודים, ערבים, דרוזים, חילונים, חרדים, אזרחים מימין ומשמאל, אם בשם המאמץ הזה אנו משלמים מחיר פוליטי -  אז המחיר ראוי. כי אולי לא תהיה לנו הזדמנות נוספת. לצערי, הציבור לא קיבל אפילו מאה ימים של חסד נקיים מפוליטיקה".

בהמשך דבריו פנה לרה"מ: "קראת לכולנו להיכנס מתחת לאלונקה. כך עשינו, באנו לשרת את אזרחי ישראל, אך אין לנו כוונה שאלונקה זאת תהפוך לאפיריון מלכותי, של אף אחד, גם לא שלך. כי בימים אלה גם אתה חייב להיות מתחת לאלונקה. כמו בימים הנוראים ההם לפני הרצח, גם היום הכתובת על הקיר. כמו אז, גם היום המילה בוגד איננה קו אדום יותר.  ונזרקת חדשות לבקרים לחלל האוויר. מפגינים מותקפים. איומים נשלחים לכל כיוון, רשעות ובוטות איש כלפי אחיו הפכו למדד לפופולריות".

יו"ר העבודה הדגיש כי "יצחק רבין לא בדק מה יועיל לו בסקרים. לא חשב מה ישפיע על הבייס. ובימים של משבר בטחוני, ובאירועים הקשים ביותר יצחק הלך בעצמו לזירות הפיגועים הקשות. לא נרתע מהמחאות והגידופים נגדו. הוא לא האשים אף נושא משרה או פקיד, ולא ברח מאחריות. הוא היה באמת ראש הממשלה של כולם".

"בכוחך להשתמש בכישורייך הרבים על מנת לאחד ולא לפלג. ליצור מכנה משותף רחב ככל האפשר. אך אם תבחר להשתמש ביכולותייך אלה כדי לספק את הצורך הפוליטי האישי, תביא לסכנה גדולה לעם, תמתח את החבל עד שהוא יקרע לחלוטין, ויהיה בלתי אפשרי להחזיר את הגלגל לאחור", פנה לראש הממשלה, "יש לך שותף – בני גנץ, שהוכיח שטובת העם מכריעה אצלו בכל צומת. כבד את ההסכם עליו חתמת. הושט יד גם לאלה שלא הצביעו עבורך. התנער מהקיצוניות, נהל את עניינך האישיים הרחק מהמיקרופונים, נהג בממלכתיות ובכבוד באלו שאתה עצמך מינית".

הוא סיכם את נאומו, ואמר: "אסור להתחמק מהצורך שלנו להגיע להכרעה היסטורית מול הפלסטינים, הכרעה שתביא להפרדה ביננו לבין הפלסטינים על בסיס תפיסת שתי מדינות, הכרעה שתבטיח את עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית"