ההזדמנות הראשונה לפעילות פוליטית נקרתה לתלמידה נעמה לזימי בבית הספר היסודי. היא הייתה בתו של מזכיר מפלגת העבודה במגדל העמק, העוזרת הקטנה במסדרונות הסניף ששכן בלב עיירת הפיתוח שהייתה ועודנה פריפריה על מלא.

יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>

"כשנחתם הסכם השלום עם ירדן, המחנכת קראה לי לחדר המורים ושאלה אם אני יכולה להשיג מאבא צילום של יצחק רבין והמלך חוסיין לוחצים ידיים", היא נזכרת היום. "אז הבאתי לה פוסטר גדול והיא תלתה אותו בכיתה. למחרת כל המורות רצו גם. הלכתי לסניף והבאתי משם גליל של פוסטרים והמורות תלו את התמונות בכל רחבי בית הספר, רק שעל כל פוסטר היה כיתוב בולט של מפלגת העבודה והסיפור הפך לקמפיין פוליטי בלי שהתכוונתי בכלל".

המורים לא מחו?
"לא מחו ולא הורידו את הפוסטרים, כי כל בית הספר התלהב מהסכם השלום".

היא הייתה אז בת 9, בתקופה ששיח השלום היה רווח גם בעיירות הפיתוח. ח"כ לזימי, שנמצאת במקום הראשון ברשימת העבודה אחרי מרב מיכאלי, זוכרת ימין ושמאל במגדל העמק, מרכז וקצוות, נץ ויונה במקום שנחשב היום מעוז ליכודי מובהק. "מפלגת העבודה הייתה נטועה ונוכחת בכל הפריפריה", היא אומרת. "בגין עשה הסכם שלום פורץ דרך, והיו תקופות שרבין קיבל במגדל העמק יותר קולות מהליכוד".

היום הפריפריה היא יותר ימין משמאל.
"המצב השתנה וזה מאוד חורה לי. היום בפריפריה יש רוב ימני שעבר תהליך הקצנה. הוא לא הימין הליברלי שהכרתי בילדותי. הוא הרבה יותר לאומני, משיחי, נעלמו ממנו ממדים סוציאליים עמוקים כמו דוד לוי ומשה כחלון".

מה גרם לשינוי?
"אני חושבת שתנועת העבודה והשמאל הציוני נחלשו בגלל שקמו מפלגות מרכז שלקחו מאיתנו בסיסי כוח ואחיזה במוסדות ציוניים כמו ההסתדרות. אבל גם לנו יש חלק בזה כי בעבר היינו מנהלים חיי קהילה, מפעילים סניפים, מקפידים על קשר עם הבוחר. היום אנחנו כבר לא המפלגה הזאת, וזה גרם לשקיעת השמאל ומפלגת העבודה. צריך לשנות את זה, כי אני מאמינה שמפלגה היא לא רק הפרזנטור או הקמפיין, מפלגה צריכה אנשים בשטח, ציבור שהולך איתה דרך ומקיים איתה קשר שוטף".

הליכוד לעומתכם מאוד חזקה בשטח.
"הליכוד היא מפלגה ששומרת על קשר עם השטח, הרבה נבחרי ציבור מאורגנים במבנה של משבצות גיאוגרפיות וגם היה להם מה להציע כי הם היו מפלגת שלטון. אני מסתכלת עליהם ואומרת, יש בזה ערך. אבל הצד השלילי הוא שממש רואים שמי שקרוב לצלחת של הליכוד בשטח נהנה יותר. רואים את זה במינויים ובתפקידים ובחוקים שהם מנסים להעביר. זה הצד המטריד, כי גם בשלטון צריך לשמור על שוויון ועל ניקיון כפיים".

מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג פלאש 90)
מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג פלאש 90)

קצת קשה לבקר את מפלגת השלטון ממקום חלש, הגם שלזימי מומחית בביקורת. כפעילה חברתית התעמתה לא אחת עם גופים רבי־עוצמה בקשת רחבה של נושאים חברתיים: נשים, קשישים, שכר מינימום, דיור ואקלים. רק שהפעם היא מדברת בשם מפלגה שכמעט התאיידה.

על פי הסקרים מפלגת העבודה אפילו לא מתנדנדת על שפת התהום, היא עמוק בתחתית, ובמצב עניינים עגום שכזה לזימי לא יכולה להתנחם אפילו במיקום הגבוה שקטפה בהפתעה בפריימריז של הבחירות האחרונות. "היו כשלים", היא מודה בצער, "ואנחנו משלמים על זה".

אילו כשלים?
"היה לנו קמפיין בחירות לא אטרקטיבי, אחד הגרועים שנתקלתי בהם אי פעם. תנועת העבודה היא אלטרנטיבה רעיונית למציאות, ולצערי היא צומצמה מאוד בקמפיין האחרון. כשנבחרתי בפריימריז במקום הראשון אמרתי לשותפים שלי, עכשיו האידיאולוגיה החברתית תעמוד במרכז הקמפיין, כי עובדה שזה מה שהחברים רוצים: קיצור שבוע העבודה, חינוך חינם מגיל לידה, שכר מינימום, זה הרי היה הטיקט שלי.

"הייתי מאושרת מזה, ציפיתי שהמפלגה תעסוק במהות, בחיים עצמם. אבל בפועל המסרים היו מאוד מעומעמים ולא קשורים, והדבר המרכזי היה תחבורה ציבורית בשבת. זה כל כך מגמד לעומת הדבר המפואר הזה שנקרא מפלגת העבודה, שממש נגמרתי מזה".

ניסית לשנות את הקו?
"בוודאי. הייתי בטוחה שלא נעבור את אחוז החסימה. אמרתי במהלך הקמפיין גם במטה וגם למי שסביבי, שאם אני הייתי בוחרת מבחוץ וצריכה לשים פתק, לא הייתי מבינה למה להצביע דווקא למפלגת העבודה".

הסברת את זה למרב מיכאלי?
"ניסיתי, אבל לא היה עם מי לדבר. זה היה כאילו מסמוס של מה שאמרתי. הכנתי תוכנית כלכלית, על איזון חיי בית ועבודה, משבר הדיור, אבל זה היה דרדל'ה כי זה היה ברגע האחרון. זה היה צריך להיות הנושא המרכזי, על שלטי חוצות, אבל בפועל זה היה השאריות, משהו שעושים אותו רק כדי לצאת ידי חובה. גם אפרת רייטן, גלעד קריב ורם שפע לא היו מרוצים. כולם הרגישו שהקמפיין לא נכון, אבל בלית ברירה סמכו על המערכת.

"הייתה ישיבת אסטרטגיה עם כל 15 הנציגים הראשונים במפלגה, ובמהלכה ניסו להסביר לנו למה הקמפיין נכון, כי היו לנו תלונות. ואני אמרתי, עזבו שהאג'נדה החברתית שלי נדחקה הצדה, אבל תחבורה ציבורית בשבת כדבר מרכזי וכמעט יחיד? למה שאנשים יצביעו לזה? ואז הם הסבירו על פלח ספציפי מהבייס שמתלבט ושהם רוצים לפנות אליו. זה היה כל כך מצומצם שאמרתי להם, ההימור שלכם הוא על החיים שלנו. והם אמרו, את מגזימה, אל תדאגי. הייתה איזו תחושה שכאילו המצביע הוא דבר סטטי, שלא זז".

היום יש התפכחות?
"כן. היום כולם מבינים את זה. היום מרב אומרת, הקמפיין היה גרוע, זה ברור, אבל מפלגה זה לא רק קמפיין. לצד זה שיש לנו נבחרי ציבור מעולים שעושים עבודה מקצועית שיורדת לפרטים וכל אחד מהם מפרפר כמו כמה חברי כנסת, יש גם פער בין החיבור של הציבור למפלגה. אגיד משהו ממקום לא פוליטי, אני חושבת שכל הגוש שלנו התנהל בצורה מאוד סהרורית ולא נכונה, ובאיזה שהוא מקום מרב חוטפת כאחראית יחידה על משהו שהיה גושי".

הגוש בראשות לפיד הפציר במיכאלי להתחבר עם מרצ, אבל היא סירבה ושינתה את המפה הפוליטית לרעת הגוש.
"הרצון לא להתחבר אל מרצ לא היה רק של מרב. כולנו חשבנו שזה לא נכון, גם כי החיבור הקודם היה כושל וגם בגלל שיש פער בעמדות על חלק מהנושאים. ומנגד גם אצל לפיד לא היו הגונים, כי הם הלכו על קמפיין המפלגה הגדולה שהיה מאוד בעייתי. הייתה הנחת המוצא שאנחנו שומרים האחד על השני כגוש, ולכן גם אנחנו לא עשינו קמפיין על הגב של מרצ".

אבל ידעתם שאתם לוקחים סיכון משמעותי כשלא הצטרפתם למרצ.
"אני ערה לכך שהיינו צריכים לתת לזה עוד מחשבה. לשאול האם בדיעבד זה היה שווה את הסיכון, כי הרי המדינה יותר חשובה מהמפלגה. אבל קצת קשה לי שהכל נפל רק על מרב, כי היה פה עניין סיעתי, ובניגוד לימין שצופף שורות אנחנו לא היינו מאורגנים. לכולנו זה שיעור גדול ביוהרה.

"היום אני בעד החיבור עם מרצ. אחרי הבחירות ישבתי עם מרבית הבכירים במרצ ואני חושבת שנכון להצטרף, כי יש כל כך הרבה מקומות טבעיים לחיבור בין האג'נדה היפה של מרצ בתחום החברתי־כלכלי לבין התפיסות של מפלגת העבודה".

את מבינה איך זה נראה? קודם סירבתם להצטרף ומחקתם את מרצ, אבל עכשיו כשאתם צריכים אותה, פתאום אתם מחזרים אחריה, מעתירים עליה מחמאות ומצפים שהחיבור יציל אתכם ממחיקה.
"כבר היינו במקומות של חיבור עם מרצ בעבר, עם הדיור הציבורי והאיזוק האלקטרוני. אנחנו למודי ניסיון, ואין דבר יותר טוב מפוליטיקאי שיודע להגיד, טעיתי, אפשר לתקן ולא לעמוד מאחורי הטעות שלי. לצערי, להודות בטעויות זה לא כל כך שכיח בפוליטיקה".

ראש המפלגה מיכאלי מכירה בטעות?
"אף פעם לא שאלתי אותה ישירות".

למה?
"כי אני חושבת שגם היא עוברת לא מעט. אבל דיברנו איתה על הצורך לחדש את האמון במפלגה. אני משאירה לה להרגיש מה נוח לה לעשות".

אבל זה משליך עלייך.
"אני מסכימה שהיום כל מה שקורה משליך עלינו ועל מצב המפלגה".

אמרת לאחרונה "לציבור יש קושי גדול עם מרב מיכאלי".
"התכוונתי להחלטה לא להתחבר למרצ, וגם הנאום שלה אחרי שנודעו תוצאות הבחירות היה נקודת שבר. אם הייתי יכולה לייעץ משהו היום למרב של אחרי הבחירות, הייתי מבקשת ממנה שהנאום יהיה אחר לחלוטין.

"היה בנאום שלה משהו מאוד מנותק מול חוויות הציבור, וההאשמה הגורפת כנגד לפיד נתפסה כאילו היא מסירה אחריות מעצמה במקום לבנות את השותפות של האופוזיציה. אני לא בטוחה שככה היא התכוונה שזה יישמע, אבל הציבור פירש את זה ככה. זה יצר תחושה של ריחוק וניתוק. ואת זה יכולנו לתקן. אני אפילו חושבת שעוד אפשר לתקן".

יש האומרים שלהזיז את מיכאלי ולקחת במקומה את הדגל זה הסיכוי היחיד שלכם.
"אחד הדברים שהיו הכי בעוכרינו בהיסטוריה של מפלגת העבודה היה עריפת ראשים. היום אין לנו הפריבילגיה הזאת, וזה גם לא נכון לנהוג ככה. הכי רצוי זה לתת לדברים לקרות בהסכמה ובשותפות. זה יישמע נאיבי, אבל אנחנו סיעה שעובדת יחד ואני מאוד מקווה שדברים יקרו בהסכמות משותפות".

אילו דברים? את מתכננת להחליף אותה בראשות המפלגה?
"אני שוקלת לרוץ לראשות המפלגה. הנסיבות הביאו אותי לשקול את זה. כשהתמודדתי לפריימריז הייתי חודש וחצי אחרי לידה, נוצרו נסיבות, נוצרה הזדמנות ואני אמרתי, אם אצליח מצוין, ואם אפסיד לא נורא, אחזור לילד שלי, ואז קיבלתי מקום חמישי. ואחרי קדנציה אחת קיבלתי את המקום הראשון והייתי יותר בשוק ממי שבחר בי.

"פתאום ראיתי שהציבור יודע מה עשיתי. היום גם רייטן, גם קריב וגם אני שוקלים לרוץ בפריימריז הבאים לראשות המפלגה. כשיהיו בחירות נראה לאן זה יתכנס. אני שוקלת, אבל בסוף אעשה את מה שהכי נכון למפלגה ולמדינה".

ועד שיהיו בחירות?
"האחריות שלנו היא להחליט בשבועות הקרובים מה עושים. אני לא בטוחה שלהחליף עכשיו את היו"ר זה הדבר הנכון. יכול להיות שעכשיו, אחרי התקציב, נצטרך לשבת כולנו ולהחליט לאן הולכים כדי לשקם את המפלגה. אני חושבת שהכל יכול לקרות. כולנו מסכימים שמצב המפלגה הוא עגום, שיש לציבור כרגע קושי עם המנהיגות של המפלגה ושצריך לעשות מהלכים נוספים של התארגנות משותפת. ואני מקווה שהכל יהיה ביחד ובהידברות".

יחד ובהידברות תעלה האופציה להחליף את מיכאלי? זה יתקבל אצלה בהבנה?
"אף אחד לא רוצה לאבד את מקומו, ואני גם לא מאמינה בלהחליף ככה. אני לא חושבת שאני צריכה לקחת את מקומה של מיכאלי. זה לא נכון לנו, זה לא נכון לאף אחד. אם נגיע להסדר זמני נכון, זה סיפור אחר. אפשר לייצר מנגנון זמני וחדש, החלטות משותפות, שכולנו נוכל להיות חלק מבניית המפלגה".

עד היום לא היו החלטות משותפות?
"לא, כי זה לא במנגנון, אנחנו מפלגה היררכית, יש מנכ"ל ומזכ"ל ויו"ר. אבל במצב הקיים חלק מהאחריות שלנו הוא להיכנס למערכה. כדי לשקם את מפלגת העבודה שעכשיו היא בקרשים, החברים צריכים להיות מעורבים באופן מלא. להיות חלק מכל החלטה. לא ממקום לעומתי אלא ממקום של אחריות".

את רואה את עצמך מנהיגת המפלגה בעתיד?
"בוודאי. זה שם. כולנו נכנסים לעמדות מנהיגות ומסתכלים קדימה ואני לגמרי מסתכלת על זה כמשהו אפשרי. אני רואה אותו. העת הזאת היא מורכבת ולכן אני אומרת שאני שוקלת".

למה את ולא, למשל, רייטן?
"רייטן מדהימה וכשיוכרזו המועמדים השאלה הזאת תצטרך להישאל. אני גאה בסיעה שלי ובעובדה שיש בה דמויות כל כך טובות להנהגה. דבר אחד בטוח, הבחירות הבאות יהיו הרבה יותר נעימות ממערכות הבחירות הסוערות שהתרגלנו להכיר במפלגת העבודה בעבר".

מפלגת העבודה בקמפיין לפני הבחירות (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
מפלגת העבודה בקמפיין לפני הבחירות (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

ראוי לשים לב אל לזימי. היא שקטה, פחות מוכרת, אך נראה שקורצה מהחומר הנכון: יש בה להט נאיבי, צניעות, יושרה ומודעות חברתית עמוקה. לפני שהגיעה לכנסת פעלה כאקטיביסטית למיגור גזענות ואלימות משטרתית והייתה מזוהה עם המאבק להכרה בחטופי תימן, המזרח והבלקן.

בבחירות 2015 פוצצה כנס של הבית היהודי בראשות נפתלי בנט במחאה נגד שיבוץ בצלאל סמוטריץ' במפלגה בשל היותו מארגן מצעד הבהמות. בהמשך הפכה לחברת מועצת העיר חיפה והובילה מאבקים חברתיים בתחום הדיור וזכויות עובדים.

בכנסת ייסדה והצטרפה לשדולה לאיזון חיי עבודה ובית ולשדולה למען ערים מעורבות, אבל מנגד, הייתה בין מגישי הצעת החוק המתנגד להורדת המס על הפירות והירקות. עכשיו היא נושאת עיניים לראשות העבודה ואם המפלגה תשרוד בבחירות הבאות, יש לה סיכוי לא רע לכבוש את הפסגה.

"בכלל לא דמיינתי את חיי בכנסת", היא מחייכת. "הייתי חברת מועצה בחיפה ונלחמתי על כלכלה צודקת, ואז אבא שלי אמר, נעמה, תנסי להתמודד על מקום במפלגת העבודה. זה היה לגמרי תלוש, אבל אבא היה קרצייה והתעקש. התלבטתי כי הייתי חודש וחצי אחרי לידה אבל אבא שלי אמר, אני אשמור על הילד יום־יום, שזה לא יהיה החסם שלך, ותתמודדי.

"אמרתי, טוב, נו, יש לי רק שלושה ימים, הקמפיין מאוד זול, עשרת אלפים שקל כולל הרישום, אז יאללה, אני מעיזה. בחמישי בלילה הודעתי שאני מתמודדת, וביום שני הגעתי למקום התשיעי ברשימה ונכנסתי לכנסת. היום אני אומרת לאבא שלי, בסוף עם כל החינוך הפמיניסטי שקיבלתי, כל מה שהייתי צריכה זה למצוא בייביסיטר".

את אשת שמאל שמגדירה את עצמה "מסורתית, מזרחית, סוציאל־דמוקרטית ופמיניסטית", למרות שגדלת במגדל העמק שנחשבת מעוז הליכוד.
"לי זה מאוד מסתדר דווקא בגלל הבית שגדלתי בו. חלק מההוויה שלי זה להיות מרוקאית, שמאלנית, מסורתית מעיירת פיתוח. כשהושבעתי לכנסת, הבית של ההורים שלי התמלא ביותר עציצים ופרחים מאשר הבית שלי בחיפה, כי כל כך התרגשו שם. אמא שלי מספרת שניגשו אליה לחנות הקוסמטיקה ובירכו אותה כאילו היא חיתנה את הילדה".

אבל מפלגת העבודה היא לא החיבור הטבעי למזרחים ולפריפריה.
"אני בדיוק הסתירה לקמפיין הציני של ישראל השנייה ואזרחים סוג ב'. לא כי אני לא חושבת שיש ישראל שנייה וישראל שלישית, אלא כי מאחורי המילים הדרמטיות והזעם השקרי יש אפס עשייה. הממשלה הנוכחית שמתיימרת לפעול לתיקון חברתי עושה בדיוק ההפך. התקציב שהיא העבירה מגלם שחיקה בכל המערכות והשירותים החברתיים וקיצוץ בחינוך, בבריאות וברווחה במדינה שיש בה גידול באוכלוסייה.

"ראש עיריית אילת צריך להתחנן לחברי הכנסת בליכוד שלא יעבירו את קרן הארנונה כי היא תפגע בעיר שלו? הם הוציאו את התוכנית היחידה לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה בלי שספרו את כל המבנים שבסיכון בבית שאן ובקריית שמונה. אפילו חדר המיון בקריית שמונה נכנס ככסף קואליציוני ולא בבסיס התקציב. למה תמיד קריית שמונה צריכה להתחנן למענה רפואי מציל חיים? למה זה לא חובה בחוק?

"אני רואה את הציניות ואני נגמרת מזה. אני אנטיתזה לעזרה לאנשים רק כי הם מתפקדים לליכוד. בשנה שעברה הגיעו אליי נציגים של נהגי אוטובוס וביקשו שאגיש חוק למניעת אלימות נגד נהגים על ידי כך שיוגדרו כעובדי ציבור. משרד המשפטים התנגד אבל עמר בר־לב היה בעד, מיכאלי הייתה בעד וכמובן גם אני. ואז אחד מהם אמר לי, תקשיבי טוב לזימי, אם את מגישה את החוק הזה, אני פוקד לך 700 איש למפלגה.

"הייתי בהלם. אמרתי לו, שלא תחשוב לרגע שאני מחייבת אותך באיזה תנאי פוליטי כדי לעזור למשהו שהוא בסיסי. אבל זו בדיוק השחיתות הזאת בשלטון, לא עוזרים לאנשים בגלל שצריך, אלא כי הם מתפקדים לליכוד".

את מסכימה שיש ישראל השנייה?
"כן. אני חושבת שיש חברות שהן כל כך מודרות שאנחנו אפילו לא מבינים עד כמה מצבם גרוע. שליש מאזרחי ישראל בכלל לא יוצא להצביע, מרביתם כנראה התאכזבו והתייאשו. כואב לי שהסוגיות שעוסקות בישראל השנייה הן ממשיות: אי־נגישות לאזורי תעסוקה, אי־נגישות לתחבורה, מיעוט מרכזי רפואה, סוגיות קונקרטיות של הזנחה ופגיעה ממשית באורחות חיים, אבל איכשהו לוקחים את כל זה, ומכווצים מאבק מפואר של אי־שוויון לאדם אחד, מולטי־מיליונר ששמו נתניהו.

"לקחו את השיח של ישראל השנייה ואמרו, זה קשור לביבי והתיקים המשפטיים שלו, כי הפגיעה בו היא פגיעה בישראל השנייה שבחרה בו. זה עיוות מאוד גדול לשיח שצריך להיות מרפא. המציאות של ישראל השנייה לא תשתנה בגלל נתניהו, אלא בגלל המהלכים שהוא היה צריך לעשות ולא עשה".

למה מפלגת העבודה לא מרימה את דגל השוויון העדתי?
"עשינו הרבה דברים פורצי דרך, למשל, כשפואד בן אליעזר היה שר, אבל כולנו, כל ממשלות ישראל, לא עשו מספיק לצמצום הפערים. לצד הטעויות של מפא"י ההיסטורית, מפלגת העבודה בנתה דיור ציבורי לאורכה ולרוחבה של המדינה, הקימה טיפות חלב וקופות חולים בכל אזור, היא הכירה בחובה שלה לשירותי האזרח.

"היו לנו שלושה ראשי מפלגה מזרחים, וסדר היום שלי הוא סדר יום מזרחי. אני פועלת לדיור ציבורי ולתיקון בשכונות. אנחנו אולי לא נתפסים ככאלה שפועלים למען המזרחים, אבל אנחנו פועלים למען שוויון שבסופו הוא גם לציבור המזרחי כי הוא שליש מהמדינה.

"בסופו של דבר הסיפור פה הוא מעשים מול דיבורים. הייתה לכנסת הזאת הזדמנות לאמץ את דוח ביטון ולהוסיף עוד תכנים והכרה בתרבויות מגוונות, והיא החמיצה אותה. לעומת זאת במפלגת העבודה בוז'י הרצוג הגיש את חוק ההכרה בפרשת חטופי תימן, קסניה סבטלובה הקימה את השדולה ליהודי ערב, לעמר בר־לב הייתה יועצת שהתעסקה ספציפית בהדרת מיעוטים ואני ויואב חסון הבאנו את ארז ביטון לכנסת. אפשר לעשות ויש מה לעשות".

לבעלך אברהם מוטהדה מודעות מזרחית עמוקה, הוא חוקר יהדות איראן באוניברסיטת חיפה, ספר הביכורים שלו "אזאדי" ("חירות" בשפה הפרסית - שמ"ב), זוכה פרס שרת התרבות, עוסק בקשר בין תרבויות המזרח.
"הכרתי את בעלי דרך המאבק המזרחי. היינו חברים בתנועת פייסבוק של אקטיביסטים צעירים והייתי בטוחה שהוא מעוניין לנהל שיחה, עד שהסתבר שהוא רצה להזמין אותי לדייט ולא ידע איך. הוא גדל בחולון למשפחה פרסית שורשית שעלתה מאיראן, ועסק במאבק נגד ההסללה במערכת החינוך וגם ממקום של הכרה תרבותית כעורך ספרות מזרחית. אבי יותר איש רוח, אצלי זה אקטיביזם שקשור לצמצום פערים. אני אשת מעשה, הוא בעולם הרוח".

את אשת שמאל?
"אני אשת שמאל כל החיים שלי והאלטרנטיבה למה שהליכוד מציעה. אני תמונת מראה למנהיגות המזרחית שמסתכלת על צמצום פערים ואי־שוויון כי אני לא פלקט של מילים יפות, אני לומדת לתבוע שינוי תפיסתי מהפעילים המזרחים, מוואדי סליב, מהפנתרים, לעומת מה שהליכוד היום מציעה, שזה הרבה מילים של זעם קדוש לצד פולקלור, כשבפועל היא מעמיקה את הפערים העדתיים, את השסעים ואת אי־השוויון. מבחינתי הם פיקציה".

את בעד רפורמה במערכת המשפט?
"אני בעד רפורמה שתחזק את מערכת המשפט ולא תהפוך את המדינה לרשות אחת. צריך לטפל בסחבת ועינוי הדין, וצריך לייצר את הקומה הראשונה שהיא חוקה בישראל שהייתה מסדירה זכויות יסוד. היום ישראל היא דמוקרטיה מתגוננת שבה מנהיג כריזמטי ומסוכן יכול לעשות הפיכה משטרית".

תומכי הרפורמה מבקשים גיוון בבתי המשפט, למשל ייצוג לשופטים מזרחים.
"הם משקרים. הם פשוט רוצים עוד שופטים שמרנים מבית המדרש של פורום קהלת. מי שרוצה גיוון מתקן באמת, ולא משתמש בנרטיב של הכאב כדי להשיג לעצמו עוד כוח. לפחות תהיו כנים, אל תגידו לציבור שהכאב על היעדר גיוון ועינוי דין מניע אתכם לפעול למענו כשהוא בעצם מנוצל לצבור כוח להשחית. הם אומרים, זה רצון העם, אבל זה לא רצון העם, זה בעיקר האינטרסים הבעייתיים של ביבי ודרעי עם כתבי האישום והמשפט, חוק הגיוס של החרדים ושאיפות הסיפוח של הציונות הדתית".

לכם אין אחריות למצב הזה?
"אני רוצה להגיד משהו ביקורתי גם על הצד שלי. חלק מהחוקים המוטרפים שמוגשים היום במסגרת ההפיכה המשטרית הוגשו בעבר גם על ידי חלק מחבריי באופוזיציה. אני מאוד מקווה שיש אצלנו התפכחות, קודם כל לא לעבוד עם פורום קהלת. ועדיין, להגיד שהעם בחר דיקטטורה זה לא רציונלי.

"המקום הזה הוקם בנס גדול, הרבה אנשים מסרו את חייהם כדי שתהיה לנו מדינה, ועם כל הכבוד למשפט של נתניהו או לנציגים הלאומנים והמשיחיים, הם לא יכולים לעשות הפיכה שתשנה את פני המדינה. זה לא בסמכותם. קצת צניעות. הביאו פה סל חקיקה שכל כולו נועד להחליש את מערכת המשפט ולגרום לקואליציה לשלוט בה. זה בכלל לא עניין של למי הצבעתם בקלפי".

את יוצאת להפגנות?
"כן, לא החמצתי אף סוף שבוע. אני חושבת שזה שיעור האזרחות הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. העם הפתיע אותי. הם בנו עליו שיהיה כל כך חפוי ראש אחרי הבחירות שהם יעשו הפיכת בזק ואף אחד לא ישים לב, אבל קרה ההפך, המחנה התרומם על הרגליים. אני רוצה לשלוח פרחים למי שייעץ לימין לעשות את כל הדברים הרעים בבת אחת.

"הציבור יצא בגלל שהוא לא רצה הפיכה משטרית, אבל הממשלה עושה הכל כדי להראות לציבור שצריך להחליף אותה. פיטרו את שר הביטחון, הביאו תקציב אימים, אז ברור שהציבור מתחיל להיות מעורב, כי הוא מבין שמדובר באסון מתמשך".

למה פרשתם מהשיחות בבית הנשיא?
"גלעד, אפרת ואני היינו מאוד בעד להצטרף לשיחות ההידברות. בגלל שאפרת הייתה בוועדה לבחירת שופטים וגלעד ניהל את ועדת החוקה, הערך הסגולי שלהם היה משמעותי. מרב הייתה בתחילה מסויגת אבל בסוף הלכה איתנו. ואז הצוות הסביר שממדרים אותנו ואין שקיפות, אז הייתה החלטה לצאת מהשיחות. בכנות? לא רציתי לצאת גם אז. חשבתי שאנחנו צריכים להיות שומרי הסף שעומדים על המשמר".

את מאמינה שנגיע להידברות?
"אני יותר סקפטית".

מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג פלאש 90)
מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג פלאש 90)

גם כשהאופוזיציה הייתה בשלטון והעבירה את תקציב הממשלה, ללזימי היו טענות שאותן לא היססה להשמיע בקול. כחברת קואליציה בממשלת בנט־לפיד, העבירה ביקורת מתוך הבית, למשל על הרפורמה בפנסיות, וטענה שיש מקום לשיפור.

"אכן, גם התקציב שאנחנו העברנו לא היה מושלם", היא מודה היום, "אבל לפחות היו רפורמות בהבטחת הכנסה לקשישים, טיפולי שיניים ועוד נושאים חברתיים, לעומת התקציב הנוכחי שהוא הכי אנטי־חברתי שראיתי מעודי. הממשלה לא עסקה בשום דבר חברתי בתקציב, רק בגזל. הוא מבוסס על משרדים פיקטיביים שנועדו להעברות כספים להתנחלויות ולמגזרים פוליטיים: משרד ההתיישבות ומשרד המורשת ומשרד ירושלים.

"כאילו שמו איקס על הציבור ואמרו, איך אנחנו מעבירים כספים רק לאלו שאנחנו רוצים בטובתם. כאילו מישהו הבין, למשל, שיש את עידית סילמן, שהיא שרה חלשה לנושא איכות הסביבה, וניצל את ההזדמנות שהיא נתנה לקדם את הרפורמות הכי הזויות נגד הסביבה.

"גם קרן הארנונה היא דוגמה מובהקת, כי לפיה ההתנחלויות לא ישלמו ורק יקבלו כסף, והרשויות הערביות רק ישלמו ולא יקבלו. יוצא מצב שבית שאן וירוחם ישלמו לאריאל ולשומרון, זה צדק חלוקתי? זו יריקה בפנים של ישראל השנייה.

"גם התקציב של החרדים הוא הפוך על הפוך. נותנים כסף למי שמצבו קשה, אבל הוא מעודד דיכוי ובורות, כי לא ייתכן למנוע מצעירים לימודי ליבה שייתנו להם ארגז כלים בסיסי בעולם ההשתכרות והפרנסה. זה עוול, זה פשע ולא משנה אם יגידו שהם בחרו את זה. אם אישה בוחרת לשבת מאחור באוטובוס, זה לא אומר שאני צריכה לקבל את זה".

אם אישה רוצה הפרדה על פי אמונתה ואורח חייה, למה שתכפי עליה משהו אחר?
"כפרט היא יכולה, זו כמובן גם זכותה, אבל אני כמדינה, וכקולקטיב, לא יכולה לעגן אפליה כזו בחוק. אני יכולה לא להתערב ולא לתקצב בשיקול פרטי, כי אני מאמינה בכל אורח חיים ומכילה אותו כל עוד הוא לא פוגעני, אבל כמדינה לא ייתכן שתהיה הכתבה לנשים לשבת מאחור או ללכת בשעות נפרדות למקום ציבורי".

נתניהו כרת ברית עם החרדים ומרבה לדבר על האוכלוסיות החלשות.
"ראש הממשלה הוא אחד האנשים שהכי מבינים את נבכי החברה הישראלית והוא עושה בזה שימוש הכי קשה, ציני ומסוכן. המשפט שלו, למשל, 'השמאל שכח מה זה להיות יהודי', מלווה אותנו עד היום כפצע למרות שהוא פיקציה. או 'הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפי', כאילו הצבעה דמוקרטית של הציבור הערבי צריכה להדאיג אותנו.

"אלו בדיוק הנקודות שנתניהו לוחץ עליהם מהיכרות סוציולוגית עמוקה עם המרחב הציבורי במקום לעשות בידע שלו שימוש לחיים משותפים ולחברה טובה יותר. האינטרס שלו הוא כוח. אני חושבת שיש לו שנאת עניים מאוד קשה. הוא ייתן כסף לאברכים ולחרדים בגלל שיש פה ברית פוליטית, לא בגלל שאכפת לו מהם. הרי לפני 20 שנה השווה אותם לפרזיטים. בגלל זה לא אכפת לו מהדיור הציבורי ולא מנוער בסיכון או משכר מינימום, אלא ממי שמביא לו קבלות פוליטיות. שם הוא שם את הכסף.

"אני חושבת שנוצר מצב פרדוקסלי שבו החברה החרדית הענייה כורתת ברית עם אדם ששונא עניים ובז להם ושכל הווייתו היא קשרי הון שלטון וחברים מיליארדרים. מצב שבו ברית פוליטית הופכת למשקולת הוא טרגדיה, כי בעולם מתוקן היינו צריכים לשבת עם האוכלוסיות המוחלשות על מנגנונים אוניברסליים ולא להעמיק את שלטון הנאמנות השוחק".

ועוצמה יהודית?
"עוצמה יהודית קובעת את הטון בממשלה. אנשי הליכוד מאמצים טרמינולוגיה כהניסטית, הם קוראים לטייסים בוגדים, למילואימניקים נמושות, למפגינים עבור הדמוקרטיה אנרכיסטים ובוגדים והופכים את הערבים והשמאל לאויב.

"אנחנו לא נלחמים רק בהפיכה משפטית, אלא גם בחלום שלהם להפוך את מדינת ישראל לממלכת יהודה. המטרה של סמוטריץ' ובן גביר היא לא טובת ישראל אלא מדינה קיצונית ומשיחית. הם זחוחים ומנותקים. כששר האוצר של מדינת ישראל אומר למחוק את חווארה, שזו קריאה לביצוע טבח לכל דבר ועניין, אז לא רק העולם מגיב, גם השוק והציבור".

גנץ מגיב כמוך ומטפס בסולם הסקרים, בעוד אתם נמחקים.
"לכל אחד באופוזיציה יש תפקיד. גנץ בנה מפלגת ימין. הוא רואה בזה את העתיד הפוליטי שלו ואני רואה בו ובחברי הסיעה שלו שותפים לערכים מסוימים".

ולפיד?
"כשלפיד רק הקים את יש עתיד, אני והרבה מהחברים שלי זלזלנו מאוד במהלך בגלל המחלוקות האידיאולוגיות. מאז הוא הוכיח שהוא הצליח להקים מפלגה בסדר גודל לאומי. אבל מפלגת העבודה היא עדיין הסמן האידיאולוגי השמאלי והליברלי של האופוזיציה, והמקום שלנו הוא חשוב והיסטורי".

יש לא מעט טענות על ראש המפלגה מיכאלי.
"לצד כעס ציבורי שבחלקו מוצדק, אני חושבת שנעשה לה עוול גדול. תוצאות הבחירות היו תולדה של גוש מפוצל ולא מסונכרן. מרב עשתה טעויות וטעויות קורות בחיים הפוליטיים, אבל הצמיחה והלמידה מהן היא מה שיכתיב את הסיפור הגדול".

בהפגנה נגד הרפורמה המשפטית בכרכור היא נאלצה לרדת מהבמה בסוף הנאום לאחר שהקהל קרא לעברה "בוז" ו"לכי הביתה כבר, הרסת את מפלגת העבודה".
"צר לי שזה קרה. אני חושבת שזה נכון שמרב תפנה אל הציבור, תראה חרטה וגם תכיר בכעס שלו ותהיה אמפתית ומכילה. מגיע לציבור שעומד על המשמר בימים האלה את ההדדיות הזאת. אבל לצד זה מרב באמת חרדה למה שקורה פה, ובמפלגה שלנו אין שותפים לפורום קהלת ואין כאלה שחושבים שחלק מחוקי ההפיכה לגיטימיים כמו במפלגות אחרות בגוש שלנו. הקול שלה חשוב ולגיטימי במחאה, וכבר שנים היא עוסקת באופן עקבי בחיזוק הדמוקרטיה".

לזימי בת ה־37 מתגוררת בחיפה, אם לשני ילדים קטנים ומרבה להעלות פוסטים לרשת על הורות - מצב צבירה שלא עולה בקנה אחד עם עבודה פרלמנטרית מאומצת. "זה לא הולך טוב ביחד, זאת האמת", היא אומרת באומץ. "אני מנסה למצוא פשרות, להיות יותר נוכחת, להקריא לילדים סיפורים בווידיאו.

"פעם הבת שלי אמרה לי שהיא רוצה להיות חברת כנסת כשתגדל. שאלתי למה, והיא אמרה, 'כדי שנוכל לעבוד ביחד'. היא אמרה את זה בתמימות, אבל אני שמעתי את החוסר וזה קרע את לבי. אני יודעת שהיא משלמת מחיר, שאני משלמת מחיר, אבל אני גם יודעת שמה שאני עושה, זה גם בשבילה".