''כמו משפחה'': הקהילות השיתופיות שנוצרו בעקבות משבר הקורונה

דריכת היוגה ויוצרת התוכן אור טוביה ובן זוגה יניב גרים בשכונת רמז בתל אביב באזור הצפון הישן של העיר. “עברנו לבניין לפני הקורונה, ולא הכרנו כל כך אף אחד”, היא מספרת. אלא שפרוץ המגיפה שינה עבורם את המציאות גם בהיבט הזה. “כשנכנסנו לסגר הראשון, התוודענו לגג מהמם שיש בבניין. לאט־לאט, בשיתוף עם השכנים, החלטנו לעצב את הגג, להוסיף לו פינות ישיבה, שולחנות ועוד פריטים והפכנו אותו למעין מועדון חברתי. בערב אנחנו יושבים על הגג ושותים יין, הבאנו בריכה קטנה לילדי הבניין. הכל בזכות הקורונה. בנוסף, התחלתי להעביר על הגג שיעורי יוגה לדיירות הבניין. אנחנו נפגשות קבוע, וזה חיבר בינינו מאוד. אנחנו מרגישים כמו משפחה”.

זה משהו שימשיך גם אחרי הקורונה לדעתך?
“חד־משמעית כן. נוצר קשר חם והדוק, וגם כשהסגרים קצת נפתחו, עדיין המשכנו לשמר את המסורת הזו. זה תענוג ונותן תחושת שייכות וכיף”.
תקופות הסגר, והשהייה הממושכת בבית בשל הקורונה, עודדו יותר ויותר דיירי בניינים ברחבי הארץ לייצר עם השכנים מעין קהילה חברתית במטרה להקל את הבדידות, למצוא פתרונות משותפים ובעיקר להעביר את התקופה המורכבת הזו ביחד. “בגלל הקורונה הפכנו, השכנים בבניין, בשנה האחרונה למשפחה גרעינית של ממש”, אומרת נטלי פרץ משכונת רמת אביב הירוקה. “יש חמש משפחות שגרות בבניין, והילדים מבלים אחד אצל השני כל הזמן”.

מלווים מהמרפסות

סיגל דינר־גור, אמנית רב־תחומית, טוענת שהבניין שלה בחיפה, המכונה “סורוקה 7” על שם הכתובת שלו כמובן, כבר הפך בתקופת הקורונה למוסד של ממש בזכות תחושת הקהילתיות שבו. “הקורונה הפכה אותנו לכל כך מלוכדים שזה מרגש”, היא אומרת. “אם עד כה היו בבניין רק שניים־שלושה דיירים שיזמו דברים, אז בזמן הקורונה כולם יוזמים”.

עלו שלב

יעל ברונשטיין ("יעל את מגזימה"), יוצרת וזמרת המתגוררת זה ארבע שנים בקומפלקס בשכונת נחלאות בירושלים, מספרת כי גם במקרה שלה השכנות הטובה ששררה בין הדיירים לפני הקורונה - הפכה בעקבותיה למשמעותית ועוצמתית אף יותר. “אני גרה בסמטה משותפת לעשר דירות“, היא מספרת. “אנחנו חבר’ה בני אותו הגיל. בגלל הקורונה לקחנו את היחסים שלנו לשלב הבא והפכנו למה שאנחנו מכנים ‘משק משותף’”.

תסבירי בבקשה.
“יש קבוצת וואטסאפ סוערת שבה מבקשים תמיד עזרה. משאילים אחד לשני פרודוקטים, ציודים ומוצרי חשמל. אם מישהו בבידוד, אז שכן עושה במקומו את הקניות. עושים קניות אחד בשביל השני בשוק מחנה יהודה. כל הזמן רק עוזרים אחד לשני. אם אני לא בבית, מישהו אחר מאכיל בשבילי את החתול שלי. עשינו ארוחות חג ביחד ובסוכות הקמנו לראשונה גם סוכה משותפת. את ערב השנה החדשה חגגנו ביחד. לפעמים אנחנו מתחרים מי מביא ראשון ביצים לשכן שזקוק. יש פה ערבות הדדית מהממת. אני מאמינה שגם אחרי הקורונה מערכת היחסים בין כולנו רק תתעצם. הגענו לתור הזהב של הקהילתיות בחסות הקורונה”.