ההתפשטות המהירה של נגיף קורונה בבתי אבות בישראל, וסכנת ההידבקות הממשית בקרב מי שנחשבים אוכלוסייה בסיכון גבוה, גרמו לברכה (השמות המלאים שמורים במערכת) להוציא את אמה בת ה־80 מבית האבות שבו חייתה. “כשהקורונה התחילה להכות גלים בישראל, הייתה הרגשה שאי אפשר לשמור על ההורים בבית האבות”, היא מסבירה.
“וגם אם שומרים על ההורים, אז בעצם מבודדים אותם וסוגרים אותם בחדרים, ואז הסכנה לדיכאון היא מאוד גדולה, וזה לא הצדיק, לדעתי, את ההישארות שם. זה לא סיפק את התמורה לכך שאמא שלי הגיעה לבית האבות. בפורים האחרון, כשהחלו לדבר על ההידבקויות בבתי האבות, הבנתי שזו סכנת חיים עבורה לשהות שם, אז הוצאנו אותה משם והעברנו אותה ליחידת דיור שאחותי בנתה לה בבית שלה. היא שם עכשיו”.
את מרגישה שיפור במצבה של אמך?
“חד־משמעית אני מרגישה שטוב לה עכשיו. חלק מהמחלה שלה זה פרקינסון, והנגזרת של פרקינסון זה גם דיכאון. ברור שהמצב שלה רק היה הולך ונעשה גרוע. בבית האבות שבו שהתה הייתה הרגשה של פחד ואיסור לצאת. זה לא נראה לנו אידיאלי להשאיר אותה שם. עכשיו אמא במצב טוב ובטוח, לא נחזיר אותה לבית אבות כי היא מוגנת כמו שצריך”.
הקורונה גבתה מחיר כבד בנפש בקרב האוכלוסייה המבוגרת: על פי דוח מבקר המדינה שהתפרסם שלשום, 36% מהמתים מקורונה מתחילת המגיפה היו דיירים בבתי אבות, למרות ששיעורם באוכלוסייה פחות מ־1%. העמותה לגריאטריה בישראל, המייצגת מעל 100 בתי אבות ומרכזים רפואיים גריאטריים ברחבי הארץ, מדווחת כי אכן נרשמה ירידה בכניסת דיירים חדשים לבתי אבות ודיור מוגן בשל החשש מהקורונה.
“רק בגלל הקורונה הוצאנו את אבא שלי מבית האבות”, מסבירה סולי, שאביה בן ה־82 חי כעת בדירה שכורה. “אבא עבד עד גיל 79. בשלב מסוים הוא הרגיש קצת לבד, אז שכרנו לו דירה לידי, אבל הוא הרגיש בדידות, אז החלטנו להחזיר אותו לסביבה המוכרת שלו. בחרנו לו בית אבות נהדר, שהיה צמוד לבית שלו שהושכר. אבל אז התחילה הקורונה וסגרו את אופציית הביקורים. התחלנו לחשוש מההידבקות ומהסכנות, והוא הרגיש בדידות נוראה.
המצב הנפשי שלו הידרדר עד כדי כך שהוא הפך בתוך חודשיים בלבד, מאז שפרצה הקורונה, לסיעודי, בלי שנדבק חלילה בנגיף. העובדה שלא יכולנו לבקר אותו בגלל ההנחיות - השפיעה עליו. אחרי זה אפשרו מפגשים מוגבלים, אבל זה לא הספיק. הרגשנו שאנחנו חייבים לעצור את ההידרדרות הזו, אז שכרנו לו דירה בסביבה הטבעית שלו. עכשיו הוא עם מטפלת בבית 24/7 ומתאושש.
מפחיד אותנו לחשוב על לשלוח אותו לבית אבות שוב בגלל הקורונה, וגם הוא לא ירצה בשום פנים ואופן כי הוא נכנס לטראומה מההגבלות והחוויה הלא נעימה של הבדידות שם”.
"כשהגעתי לבית האבות בהתחלה היה לי בסדר, אבל אז כשפרצה הקורונה, התחילו לסגור הכל והרגשתי שאני בבית סוהר על לא עוול בכפי, וזה הציק לי לא פחות מהחשש להידבק", מספר האב. "ברגע שיצאתי מבית האבות ועברתי לגור עם מטפלת, הרגשתי שיצאתי לחופשי. זו הרגשה כיפית ומשחררת".
להחזיר שליטה
“הדבר הכי נוראי שגרם לי להוציא את אמי בת ה־90 מבית האבות המצוין שבו שהתה היה ההגבלות על פגישות”, מספרת תמר. “כבר שנתיים וחצי שאמא בבית אבות, אבל הקורונה באה וטרפה את כל הקלפים. לא אשכח את הרגע שבו באתי לבקר אותה ונתנו לי לפגוש אותה רק דרך חלון זכוכית. זה היה נוראי, כאילו באתי לבקר אותה בכלא.
ראיתי אותה כבויה, היא נראתה נורא, ירדה במשקל, והדמנציה שלה החמירה. לכך תוסיף את החשש מזה שהיא יכולה להידבק שם. לא יכולתי לראות אותה ככה, אז ביוני האחרון הוצאתי אותה לבית שלה במושב, ועכשיו אני יודעת שלא רק שהיא לא בודדה, היא גם מוגנת. עכשיו אוכל לישון בשקט בידיעה שאין חשש שהיא תידבק בקורונה כי יש לי שליטה על זה”.
אווירת סוף קורונה
“סבתא שלי בת ה־78 עברה לבית אבות בדרום הארץ באוקטובר 2019”, מספרת עדן. “אחרי כן העברנו אותה לבית אבות אחר למשך חצי שנה, ואז באה הקורונה והחלטנו להוציא אותה”.
למה?
“כי חששנו והרגשנו שאם לא נוציא אותה, אז המצב שלה יכול להידרדר ולהפוך לבלתי הפיך. היום היא בבית שלה עם מטפלת”.
אמה בת ה־91 של נ’ עברה במאי 2019 לדיור מוגן באזור השרון. “היה לה טוב שם בסך הכל, אבל כשפרצה הקורונה והיה אומנם אסור לבקר את תושבי הדיור המוגן, אבל להם מותר היה לצאת - התחילו לתחקר אותה על כל צעד שלה ולשאול אותה ואותי מתי ואיפה נפגשנו", היא מספרת. "זה התחיל להישמע מוגזם. מה גם שהמנקות, שהיה מותר להן להסתובב בחוץ חופשי, יכלו לסכן את תושבי הדיור המוגן. באוגוסט הייתה אווירה של סוף קורונה, אבל עדיין היה בלתי אפשרי לבקר את אמא באופן חופשי.
היא הרגישה סגורה, אז החלטתי להוציא אותה. מנהל בית האבות ניסה לשכנע אותי להשאיר את אמא ואמר שהמקום בטוח ושאין חשש לקורונה והבטיח שהקורונה לא תחזור בפעם השנייה, אבל החששות היו גדולים מדי, אז הוצאתי את אמי ועכשיו היא מרוצה מאוד בדירתה, חופשייה לעשות מה שבא לה בלי הגבלות. היא מחקה את התקופה הזו מחייה. לפחות עכשיו אין לי את החששות שאנשים לא ממוגנים ידביקו אותה”.
"החששות אומנם היו בשטח, אבל אני אישה עצמאית ואוהבת לעשות הכל לבד, ופתאום לא נתנו לי ללכת לבד למכולת, ואם כן, אז מישהו היה הולך וקונה", מספרת מ', אמה של נ'. "זה פגע בי כי אני יכולה לעשות את זה גם לבד. ויותר מזה, כשהבת שלי רצתה להעביר אליי סיר אוכל, זה היה צריך לעבור דרך שומר, שבדק את הסיר והעביר לי, תוך שהוא יכול להוות גורם הדבקה בעצמו. בנוסף, התחילו לתחקר כל צעד שלי כאילו אני חייבת דין וחשבון למישהו. זה הרגיז אותי. הגבלת העצמאות הפריעה לי יותר מהכל. לכן עזבתי, ואין לי כוונות לחזור לבית אבות בעתיד".
מהעמותה לגריאטריה נמסר: “מוסדות העמותה לגריאטריה בישראל מספקים מקום ראוי גם במשבר הרפואי הגדול ביותר שידעה המדינה עבור הזקוקים להשגחה ולטיפול סיעודי מקצועי וזמין 24/7. העמותה לגריאטריה רואה בקשר של המשפחות עם הדיירים ערך עליון, וחלק מבריאותם הנפשית וחוסנם של דיירינו, ואנו מאפשרים ביקורים של בני משפחות בכל המוסדות בתנאים מפוקחים ובטוחים למניעת הדבקה, ועושים מאמצים כבירים להקל על בני המשפחות באמצעות מתן פתרונות יצירתיים לאיגום בדיקות קורונה והכנסת בני משפחות שייבדקו באופן רציף לביקורים”.
שר הביטחון בני גנץ מודיע על התקדמות לשלב הניסויים בבני אדם בחיסון לקורונה. צילום: דוברות משרד הביטחון