מאות נשים כבר הצטרפו ליוזמת “אמהות נגד אלימות המשטרה", שבה הן נעמדות בהפגנות מול סילוני המים של המכת"זיות, מול השוטרים והסוסים, במטרה להגן על הצעירים המוחים, בהם גם ילדיהן ד “אנחנו שולחות בנים לצבא, ואין לנו תחושת חוסר אונים כמו זו שאנו חשות במחאות", מספרת אחת מהן ד מהמשטרה נמסר בתגובה: "חלק מהמוחים בוחרים שלא להישמע להוראות. שימוש בכוח מבוצע באופן מידתי"
סיגל בן דוד

לראות את הבן שלך חוטף מכות בזמן שהוא מרים שלט ‘לא לאלימות’ - זה טירוף מערכתי”, אומרת תמי גיא ממושב כפר ורבורג, בת 56, אם לשלושה בנים. “הבן הגדול שלי, בן 26, השתתף בכמה הפגנות עם חבריו הסטודנטים, כולם ילדים מצוינים, יוצאי צבא והעתיד של המדינה הזו, והוא כוסח לדעת על ידי שוטרים. יס”מניק חנק אותו מצד אחד, ואז משך אותו בזמן שהוא הולך עם שלט ‘לא לאלימות’. אז הגיע קצין משטרה, משך אותו בכוח, זרק אותו לרצפה ובעט בו בכל חלקי גופו. ואת כל זה אני צריכה לראות כאמא? זה מטריף אותי. הילדים שלי לא אמורים להתמודד מול שוטרים חדורי רוח קרב שמקבלים הוראות לא הגיוניות. אני ואמהות נוספות כמוני נהיה שם עבורם, ועבור הילדים של כל האמהות, גם אלו שיושבות בבית ומתנגדות לנו, ונחצוץ בגופנו בין הילדים ובין הטירוף והאלימות, כדי להגן על דור העתיד ולהציל את המדינה”.

גיא אינה לבד: בשבוע האחרון הצטרפו אליה מאות אמהות במסגרת יוזמה ספונטנית שנולדה מהשטח, “אמהות נגד אלימות המשטרה”, שבה הן נעמדות בגופן בהפגנות מול השוטרים על הסוסים ומטחי סילון המכת”זית (מכונית ההתזה לפיזור הפגנות שהפכה לחלק בלתי נפרד מן ההפגנות). “בשבת החלטתי לעמוד מול המכת”זיות ולא לתת להן ליסוע”, מספרת גיא. “היה יחסית רגוע, ונעמדתי מול הרכב עם דגל המדינה, חדורת מטרה. היה לי ברור שאותי לא יזיזו מכאן, ואם צריך, אספוג את הזרם. כאמא, אני מזועזעת ברמות מטורפות. השוטרים זרקו לבן שלי את הדגל שלו, שהולך איתו מהצבא, וזה שבר אותו יותר מהמכות והכאב. זה ילד שכולו נתינה והכי לא אלים שיש, וקשה לו רגשית הרבה יותר מאשר המכות. אבל הוא אוהב את המדינה. אני נלחמת כדי שהנכדים שלי יגדלו בארץ ולא בחו”ל. כשהם טוענים לאלימות המפגינים, אני שואלת: מי אלים?”.

מהבטן, לא מהראש

את יוזמת האמהות הגתה קטי בר, יוצרת בתחום האמנות, בת 63 מתל אביב, שפתחה קבוצת פייסבוק בשם “אמהות נגד אלימות המשטרה”, שבה חברות כבר מאות אמהות. בקבוצת הפייסבוק, אם אחת משתפת סרטון שבו צעירים נזרקים בעוצמה בידי סילון מים אימתני, אמא אחרת מעלה את נוהל השימוש בתותח מים, אחרות מתייעצות, וההמולה רבה. קבוצות הוואטסאפ הייעודיות של הקבוצה מונות כבר למעלה מאלף נשים. ביום הראשון ליוזמה הן היו שלוש, ביום השלישי כבר הגיעו 60 אמהות עם אפודים צהובים, שהפכו לסימן ההיכר שלהן. לא לכולן יש ילדים מפגינים, אבל כולן חולקות אחריות משותפת לגורל הצעירים והמפגינים.

“נהיה שם עבור הילדים של האמהות, גם אלו שיושבות בבית ומתנגדות לנו
“נהיה שם עבור הילדים של האמהות, גם אלו שיושבות בבית ומתנגדות לנו

“אנחנו שולחות בנים בגיל 18 לצבא, ואין לנו תחושת חוסר אונים כמו זו שאנו חשות בהפגנות”, אומרת בר. “צעירים מבקשים להגן על החופש שלהם, על הפרנסה ועל המידות, ומוצאים את עצמם ניצבים שם כברווזים במטווח. ביום רביעי שעבר חזרתי מהפגנה והתמוטטתי רגשית מכל מה שקרה שם. זה היה לא נורמלי או הגיוני. דוחפים חבורת ילדים וכולאים אותם בגדרות ובבטונדות כמו בקר במכלאות. אחר כך מגיעות המכת”זיות, ומתחיל מרדף. עמדתי בצד ואיבדתי את זה. חזרתי מפורקת לגמרי. שלחתי הודעה עם תמונות לחברות והגענו שלוש. המסר פשוט: אמהות נגד אלימות המשטרה. שנים חווינו אלימות כשזה נגע באתיופים או בחרדים, הזדעזענו וזזנו הצדה, אבל כשזה נוגע לבנים שלנו, הבנו שיש פה מדיניות מכוונת, וזה לא יכול לעבור בשתיקה. האלימות שמפעילים פה בחודש האחרון כלפי צעירים בני 17־18 היא בלתי מתקבלת על הדעת, והתפקיד שלנו כאמהות הוא להעניק להם תמיכה”.

ולא מדובר רק בתמיכה ובחציצה פיזית. במהלך השבוע, ככל שהגיעו יותר אמהות למחאה בנקודות שונות בארץ, הן הבינו שיש עוד היבטים רבים לתמיכה שלהן. “בהתחלה היו שלוש משימות עיקריות: קחי את האפוד הצהוב ברכב, שימי עליו מסר שמקשר לאמהות נגד אלימות והגיעי להפגנה”, מספרת בר. “היום אנחנו כבר שוקדות על דף עבודה ונוכחות. המון אמהות לקחו על עצמן יוזמות שונות: אחת, היבטים משפטיים, יש פסיכולוגיות שמעניקות תמיכה לילדים, וגילינו גם כמה חשוב ללוות אותם במעצר ובדרך לשם. הם מגיעים רטובים, חבולים ומבוהלים לתחנת המשטרה, ומישהו צריך לדאוג להם לשמיכה חמה ותמיכה. אנחנו מגלות שהנוכחות שלנו נחוצה בשטח, ובימים אלה מגבשות קבוצת עבודה לליווי למעצר ולבתי החולים. בהרבה מקרים נרשם כי הפגיעה היא סתם ‘חבלה’, וחשוב לתקן זאת לצורך כיסוי ביטוחי”.

לדבריהן, חלק מהמפגינים חווה פוסט־טראומה וטלטלה רגשית גדולה. ג’ודי פרחי, פסיכותרפיסטית קלינית, שבנה ונכדותיה מגיעים להשתתף במחאה, היא אחת האמהות שתומכת בהם. “כשעצרו ילד בן 17 בצורה אלימה, רצנו אליו והרגענו אותו שאנחנו איתו ומלוות אותו”, היא מסבירה. “נסתובב במקום, ובכל פעם שתהיה אווירת אלימות נהיה שם, וגם המשטרה תהיה מודעת לזה, והנפגעים יוכלו לפנות אלינו לעזרה. כל כך חשוב לא להישאר לבד בסיטואציה טראומטית מעוררת חרדה ופאניקה כמו זו. מאות צעירים חשופים לפגיעה - זה מה שאנחנו רוצים להגיע אליו? אני יודעת שכולנו נעמוד מול המכת”זיות כשנצטרך. זה בא מהבטן, לא מהראש. הדרך היחידה היא להפגין נגד האלימות. אי אפשר מצד אחד לגייס אותם לצבא, ואז להפוך אותם לאויבי העם ולהתייחס אליהם כאל מחבלים”.

אמא נוספת שלוקחת חלק ביוזמה, אליאן לזמי, בת 57 מתל אביב, לקחה על עצמה לחקור את ההיבט החוקי של שימוש במכת”זיות. היא מתמודדת בימים אלה עם סרטן ריאות ובשל כך נמצאת בקבוצת סיכון. “הבנתי שיש פה משהו לא נורמלי ומסוכן והחלטתי לבדוק את המכת”זיות”, היא מספרת. “גיליתי שנעשה בהן שימוש לא חוקי. לפי הנחיות משטרת ישראל, הן צריכות להיות במרחק של לפחות 20 מטר מהמפגינים, ו־25 מטר מראשו של מפגין. צילמתי עדויות ממרחק של ארבעה מטרים. בחו”ל אסור בכלל להתיז ישירות על המפגינים, רק למעלה או למטה. דווקא בגלל האלימות הזו אנו חייבות להיות שם, ואני שמחה שאמהות רבות מצטרפות. הילדים הללו מדהימים. הם אומרים לשוטרים ‘אוהבים אתכם’ ומניחים פרחים על המכת”זית. הם יצליחו איפה שהוריהם לא הצליחו. הם יביאו זכויות אזרח שלא קיימות פה. הם מפחדים מהעתיד, המצב שלנו הוא צונאמי כלכלי עם מנהיגות שלא יודעת לטפל בעם אלא רק בביטחון. אין מקום לאלימות הזו מבחינתנו. המשטרה מחליטה שמשעה מסוימת סוגרים את הכיכר ושולחת את המכת”זיות, ואי אפשר לצאת”.

לדברי לזמי, בג”ץ שהגישה עמותת "קריים מיניסטר" נגד השימוש במכת”זיות ממתין לתשובת המשטרה שאמורה להיות מוגשת לבית המשפט.

“הצעירים האלה יצליחו איפה שהוריהם לא הצליחו
“הצעירים האלה יצליחו איפה שהוריהם לא הצליחו

“אנחנו ננצח”

בינתיים, עוד ועוד אמהות מצטרפות ליוזמה, וקשה שלא לראות את הדמיון לתנועות האמהות מן העבר שהובילו להישגים. “אני שם כי לנשים יש את הכוח שלהן כאמהות וכנשים”, מסכמת גיא. “אנחנו במצב של אין ברירה. אם לא נילחם על המדינה שלנו, נאבד אותה. צריך להציל אותה. לשמחתנו, אמהות מתגייסות, והנראות של זה מסייעת. כשאת אומרת שאת אמא שנלחמת לשמור על הילדים שם, זה אחרת. אני לא פוחדת להיעצר. ממה אני צריכה לפחד? הרבה יותר מפחיד שלא תהיה לנו מדינה, ותהיה פה דיקטטורה. מה יעשו לי, ירביצו לי? עסקים סביבנו קורסים, וזו שאלה של זמן עד שלא יהיה לנו אוכל וצריך עכשיו להילחם בשביל המדינה. אני לא שם רק עבור הבן שלי. אנחנו שם כדי לשמור על כל הילדים כדי שתישאר לנו מדינה. נהיה שם גם בשביל האמהות שיושבות בבית. אנחנו ננצח כמובן. כשהנשים ייכנסו לתמונה, המדינה תיראה הרבה יותר טוב”. 

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "גם בתקופה מורכבת זו תחת מגבלות הקורונה, המשטרה פועלת לאפשר לכל אזרח את חופש הביטוי והמחאה. לצערנו, במחאות האחרונות, אנו עדים להתנהלות אלימה של חלק מהמפגינים, שבינה לבין מחאה אין כל קשר. המציאות בהפגנות אלו היא שלמרות אזהרות המשטרה והמאמץ לאפשרן, חלק מהמוחים בוחרים שלא להישמע להוראות השוטרים, להפר את הסדר הציבורי ולהתעמת פיזית עם כוחות המשטרה.

שימוש בכוח או באמצעים לפיזור הפרות סדר, מבוצע בהתאם למדרג ובאופן מידתי. המכת"ז הוא אחד מהאמצעים האפקטיביים לפיזור הפרות סדר, אמצעי שיעילותו הוכחה ונמצא בשימוש משטרות רבות בעולם מזה שנים רבות. מטרת השימוש בו היא דווקא להקטין למינימום ההכרחי את החיכוך בין כוחות המשטרה ומפירי הסדר שבו טמון פוטנציאל היפגעות גבוה יותר בעת פיזור ההפגנות. השימוש במכת״ז מבוצע לאחר ניסיונות אחרים לפזר את הפרת הסדר ונועד לשמור על החוק והסדר הציבורי ולהפסיק חסימות צירים, התפרעויות אלימות וכיו״ב. פעמים רבות כשהמשטרה נאלצת לפנות מתפרעים ולהשתמש באמצעים לפיזור הפרות סדר, חלקם נעמדים מול זרנוקי המים באופן מכוון במקום לעזוב את המקום.

עובדה היא כי השוטרים נתקלים בהפרות בוטות של הסדר הציבורי, קללות וגידופים, התפרעויות אלימות של מפגינים, ונדליזם, השלכת חפצים, חסימות צירים ועוד התנהגויות פסולות בניגוד לחוק, שחלקן אף הובילו לפציעות של שוטרים. נמשיך לאפשר את חופש המחאה ומנגד לפעול כלפי מפירי סדר, התפרעויות אלימות, ונדליזם וכל מעשה המנוגד לחוק באמצעים ובסמכויות שהוקנו לנו מכוח החוק לצורך משימה זו, ושבלעדיהם היינו במקום אחר לגמרי כמדינה וכחברה".