"רק חלק מהתמונה המלאה": הוועדה הציבורית לבחינת אירועי האובדנות בבית החולים סורוקה, פרסמה היום (רביעי) עדכונים חדשים על מצבם הנפשי של סגלי הרפואה במדינה. חברי הוועדה, שהוקמה על רקע התאבדותם של ארבעה מרופאי המרכז הרפואי סורוקה, בתוך פרק זמן של כשנה וחצי, בין החודשים יולי 2018 עד ינואר 2020, מונו על ידי מנכ"ל משרד הבריאות הקודם, משה בר סימן טוב, ומנכ"ל כללית, פרופ׳ אהוד דודסון.
מטרתה המרכזית של הוועדה היא לבחון את רצף האירועים ברמה הפרטנית וברמה המערכתית, זאת לשם גיבוש המלצות להמשך פעילות התערבות בנושאים של מצוקה נפשית בקרב אנשי סגל בית החולים והדרכים לצמצומה. כיו"ר הוועדה, שהוקמה ב-28.1.2020, מונתה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים (בדימ') נאוה בן- אור, וחבריה הם פרופ' גיל זלצמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה ויו"ר המועצה הלאומית למניעת אובדנות, ומר גבי פרץ, הפסיכולוג הארצי במשרד הבריאות.
הוועדה קיימה שבע ישיבות ובמהלכן שמעה 28 דוברים (ובכלל זה מנהלים ורופאים שונים, בעבר ובהווה, במרכז הרפואי סורוקה, גורמים בהנהלת משרד הבריאות ובהנהלת שירותי בריאות כללית, נציגי הר״י וועד הרופאים המקומי, ראשי רשויות בדרום הארץ וכן נציגי משפחות הרופאים המתאבדים). כמו כן קיבלה הוועדה לעיונה מסמכים שונים. תוצאות ומסקנות הוועדה הוצגו למנכ״ל משרד הבריאות הנוכחי, פרופ׳ חזי לוי, ולמנכ״ל כללית.
לפי הוועדה, על פי המודל המקובל היום בספרות המקצועית, שני גורמים: פסיכופתולוגיה (כגון דיכאון) ומצב דחק שלילי, עלולים, בהתלכדם, להביא אדם להתאבדות. לצד זאת, קיימים בעולם ממצאים המעידים על מובהקות גבוהה של ריבוי יחסי של מקרי התאבדות בקרב רופאים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. מובהקות זו, כעולה מן הספרות המקצועית, מוסברת הן בחשיפה הרבה והיומיומית של רופאים (וצוותים רפואיים בכלל) למצבי דחק שליליים הכרוכים בטיבו של מקצוע הרפואה והן בנטייה של רופאים להימנע מטיפול נפשי מסיבות שונות. הוועדה לא מצאה חוט מקשר בין ארבעת מקרי ההתאבדות. לעמדתה של הוועדה, כל אחד מן הרופאים התאבד על רקע שונה ולנוכח נסיבות המיוחדות לו, וכי אין למצוא בהתנהלות המרכז הרפואי כלפי מי מהם גורם ישיר או זרז למעשים האובדניים.
כמו כן, הוועדה לא מצאה כי קיים קשר בין האובדנות לבין נסיבות העבודה במרכז הרפואי סורוקה. הוועדה התרשמה מן הליווי התומך, מן המעורבות ומן הגיבוי להם זכו - וזוכים - הרופאים במרכז הרפואי סורוקה. מסקנתה של הוועדה היא, אפוא, כי הסיפור אינו סיפורו של המרכז הרפואי סורוקה בלבד, כי אם של מערכת הבריאות בכללותה. ההתמקדות במקרי האובדנות שאירעו במרכז הרפואי סורוקה הינה, איפוא, רק חלק מהתמונה. לדבריה של הוועדה: "בית החולים סורוקה אינו הסיפור, אם כך. הצטברות אומללה של מקרי התאבדות, שלא הותירו מקום לספק כי אכן בהתאבדות מדובר, הפנתה את הזרקור אליו. משמיקדנו בו את מבטנו, מצאנו גילויי אנושיות מרגשים, מסירות רבה והתגייסות ראויה למען גיבושה של תכנית התערבות ומניעה – שאת עקרונותיה יש לאמץ ובמהירות בכלל בתי החולים בארץ״.
עוד הדגישה הוועדה כי הכרה באנושיות של איש צוות רפואה חייבת להיות נחלת מערכת הבריאות בכללותה. הכרה כזו תייצר אווירה המעודדת היזקקות לתמיכה מקצועית בעת משבר ותפרק את האתוס, המונע את הפנייה לתמיכה הנדרשת. לשם כך יש צורך בגישה פרו-אקטיבית, יוזמת ונרחבת ובחינוך המתחיל כבר בעת הלימודים. האתוס המכתיב הימנעות מבקשת עזרה הוא אתוס לא רצוי, שיש לעשות הכול על מנת לפרקו עוד בתחילת הדרך – במסגרת לימודי הרפואה. יש ליצור אווירה שמדברת בזכות היזקקות לעזרה ואינה רואה בכך כישלון או חולשה.
המרכז הרפואי סורוקה יזם בנייה של תכנית התערבות פרו-אקטיבית. חברי הוועדה התרשמו כי מדובר בתוכנית מקיפה וייחודית, המקדמת באופן משמעותי את שינוי התרבות הארגונית של רופאים. חברי הוועדה סבורים כי את עקרונותיה יש לאמץ, ובמהירות, בכלל בתי החולים בארץ. זו חובתה ואחריותה של מערכת הבריאות בכללותה לבנות מערכי ליווי והכשרה, שהמוקד שלהם הוא הסיוע לרופא וליתר אנשי הצוות הרפואי, להתמודד עם מאפייני המקצוע. הוועדה מצביעה על פער חמור בין מספר הרופאים והמיטות לנפש במחוז הדרום לבין מספרם במרכז הארץ – פער העומד בסתירה לחובה לביטוח בריאות המושתת על עקרונות של צדק ושוויון, הקבועה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. מערכת הבריאות בכללותה סובלת מתקינה נמוכה בהשוואה למדינות ה-OECD, ומחוז הדרום סובל שבעתיים.
הוועדה קוראת לעשות בדחיפות וביעילות לשם תיקונו של פער זה, ולשם הבאת מערכת הבריאות בכללותה לתקינה הולמת, לרבות הפריפריות הדרומית והצפונית. מגפת הקורונה, שלמרבה הצער עמנו וסופה אינו נראה לעין, מדגימה בחריפות הן את החיוניות שבהטמעה מידית של תכניות התערבות בבתי החולים כולם, והן את הצורך המידי בשיפור מצבה של מערכת הבריאות בכלל ובמחוז הדרום בפרט. מסקנות נוספות של הוועדה מתייחסות בין היתר לצורך בגיבוש דרכים סדורות לבירור תלונות של מתמחים על המתרחש במחלקה בה הם מועסקים, בשימת דגש גם על התאמה של ההיבט האישיותי במכרזים לתפקיד מנהל מחלקה ובצורך בהכשרה הולמת בהקשר זה; בחידוד ההיבטים האתיים של השיח התקשורתי סביב מקרי אובדנות של רופאים ועוד.