כבר סוף אוקטובר, החגים מאחורינו ועדיין אין שגרה לילדים הצעירים שלנו. כאמא לארבעה ילדים בגילי 2-8 אני יכולה לומר מקרוב שהתקופה הזו היא אי ודאות אחת גדולה. כל כך הרבה משתנים, כל כך הרבה ציפיות וכל זה כשבעצם גם אנחנו, ההורים, המורים ואפילו הרופאים לא תמיד מבינים לאן מועדות פנינו ובטח שלא מה "נכון". 

באילו ערים ילמדו חמישה ימים בשבוע? הרשימה המלאה

אז מה אמורים לעשות ילדים שרק התחילו את המסע שלהם במערכת החינוך? שאמרו שלום כיתה א' ואחרי 10 ימים חזרו הביתה?

וכאן נכנס התפקיד שלנו, ההורים, כמי שאחראים על החינוך של הילדים האלה, גם בימים כתיקונם כשהמסגרות פועלות באופן מלא, אנחנו אמורים להדריך, לעזור, לתמוך ולסייע להם לעשות את המקסימום שהם יכולים, ולהאמין בהם קצת יותר ממה שהם מאמינים בעצמם. אפשר להעצים אותם ולאפשר להם מרחב התנסות ועצמאות בכל הקשור ללמידה מרחוק ולחזרה למתכונת בית ספרית שונה ממה שהתרגלו. 

תחושת המסוגלות של הילדים שלנו היא התשתית לשיתוף פעולה מצידם ולגיוס מוטיבציה פנימית וחשיבה על פתרון בעיות בתקופה שכזאת. בעצם, נדרשות מהילדים שלנו מיומנויות אחרות, כאלו שלא נשארות "בתוך הקופסא" אלא יוצאות ממנה, מפתחות חשיבה יצירתית, תושייה, יזמות במגוון דרכים, למידה ומשמעת עצמית וגם כושר הסתגלות לשינויים.  "לא החזק שורד, אלא זה המסתגל במהירות לשינוי", אמר צ'ארלס דרווין.  אז כמו שציינתי, אפשר ורצוי להכין אותם לקראת ההסתגלות המי יודע כמה שלהם במספר כלים פשוטים ופרקטיים שיתאימו גם לחזרה הזו וגם לעוד שינויים, שעוד עתידים לקרות לנו השנה:

כלי ראשון: הטרמה - מלשון טרם, בעצם להכין אותם לקראת החזרה ללימודים, לשבת ביחד איתם ולתכנן עד כמה שניתן את מה שעומד לקרות ומה מצפה להם. החל משלב הלוגיסטיקה של הבוקר ועד לסוף היום/שבוע, כשהעיקרון הוא להעניק יציבות, שליטה במצב וביטחון. 

למשל מי לוקח ובאיזה שעה, מה סדר הפעולות (אפשר להכין טבלה עם ציורים שתעזור), איך נתעורר ומתי? מי יהיה איתם בקפסולה? איזו מורה תהיה איתם במהלך היום ומי מגיע לאסוף אותם בחזרה הביתה מהלימודים. תיזמו יחד איתם ותנקטו בפעולות אקטיביות כדי לקבל תמונה רחבה ככל הניתן, שתשיג להם ולכם תחושת הקלה, יציבות וביטחון . 

כלי שני: הקשבה ושאילת שאלות. הקשבה היא מתנה שזמינה עבורנו תמיד והיא בחינם. תנו להם את תשומת הלב והקשב המלא שלכם, בצורה נקייה ובנוכחות מלאה. תנו להם הרגשה שאתם באמת רואים אותם. שהם לא לבד. שאתם איתם. ברגע של הקשבה אמפתית, שמסתכלת דרך נקודת המבט שלהם, יהיה לנו קל יותר לתת להם את מה שהם זקוקים לו. לנו המבוגרים כבר יש ניסיון חיים וזה נראה לנו כמו עוד מטלה מבלי להבין עד כמה המצב רגיש ומשמעותי לאותו ילד/ה בגיל 6, שרק סולל עכשיו את המסע שאנחנו כבר מזמן סיימנו. 

ליטל גרינברג, ''אימא יכולה'' (צילום: רני גרינברג)ליטל גרינברג, ''אימא יכולה'' (צילום: רני גרינברג)

אחרי שהקשבנו נשאל שאלות, ככה פשוט. תבואו סקרנים למה הם זקוקים מבלי לדעת מראש את התשובות. שאלות כמו "מה אתה צריך?", "מה יעזור לך?", "מה אתה מציע?". התשובות שיגיעו מהילדים שלכם יהיו הטובות ביותר עבורם. 

כלי שלישי: שיום רגשי - כלומר לתת שם לרגש. לרוב כשהילד שלנו מקבל מכה, אנחנו מלאים בפתרונות טכניים של מה הכי טוב לעשות אבל כשכואב להם בלב, כשהם מתוסכלים, מאוכזבים, נבוכים, עצובים או מתביישים אנחנו פתאום חסרי מילים אל מול הקושי שלהם. חשוב לדבר את הרגש ולתת לו מקום. לדייק ולהרחיב את המנעד הרגשי הצר שהם מכירים, ומשם להגיע לפתרון הטוב ביותר עבורם. זה נכון עם רגשות כואבים וגם עם רגשות חיוביים.

ילד שיודע מה הוא מרגיש יודע לומר מה הוא צריך, ומשם ניתן להתקדם הלאה והמסר יהיה לעד - שלכל בעיה יש יותר מפתרון אחד אפשרי.

כלי רביעי מוקדש לכם ההורים. עכשיו כשהלו"ז מתרווח, זה הזמן לוודא שגם אתם דואגים לעצמכם, לגוף ולנפש. יוצאים לדייט זוגי רק שניכם, חוזרים לספורט או סתם יושבים על ערסל בבהייה. תוודאו שאתם לוקחים גם זמן לעצמכם בין כל המטלות כדי להיטען מחדש ולבוא לילדים שלכם עם אוויר וכוחות מחודשים. השמועה אומרת שגם עסקים הולכים להיפתח אז זה הזמן גם שלנו פשוט ליהנות.

בהצלחה לכל הילדים ולהורים שלהם.

הכותבת היא ליטל גרינברג, "אמא יכולה" - מאמנת אימהות בגישת אימא מאמנת.