התמונות של חתונת ההמונים של חרדים בבני ברק השבוע, בלי מסיכות ובלי ריחוק חברתי תוך הפרה בוטה של החוק והסגר, הן לא רק התרסה נגד המדינה, נגד הריבון והממשלה, אלא סכנה ממשית לחיי אדם. בראש ובראשונה בקרב החברה החרדית שבה נתוני תחלואה גבוהים, אבל גם בשאר האוכלוסייה. נגיפי הקורונה חוצים גבולות. הם אינם מבחינים בין בני ברק לרמת גן. הם פוגעים בכולם בלי הבדל דת, גזע ומין.
ההתנהגות המופקרת של הפלגים הקיצוניים לא יכולה להפתיע איש, במיוחד לא את כלל הציבור החרדי. מדובר בקהילות סגורות המנהלות סדר יום של מדינה בתוך מדינה, ממלכה עצמאית המקיימת את החוק כל עוד הוא מתיישב עם השקפת עולמה. זה שנים הם מבצרים מעין אקס־טריטוריות קטנות המונהגות על ידי רבנים ואדמו”רים השולטים בהם ביד רמה. יש להם בתי דין משל עצמם, מערכת חינוך, מערכת רווחה וגמ”חים, ואפילו מערך שיכול לספק מענה רפואי מוגבל. המדינה השלימה זה מכבר עם היותם בדלנים פריווילגיים.
התיאורים הרומנטיים על כך שהם נושאים על כתפיהם את עולם התורה, שהם חוליה מקשרת בשרשרת הדורות ובלעדיהם לא יהיה קיום לעם היהודי, משמשים עילה להתנשאות ולהתנכרות למדינה שהם חיים בה. צריך לומר את האמת, הקורונה הוכיחה שבקרב החרדים יש קבוצות שוליים המגלות אפס סולידריות עם החברה הישראלית. אנחנו פשוט לא מעניינים אותם. לא התחלואה הגוברת, לא העומס על בתי החולים, לא הקריסה הכלכלית והאבטלה. שום דבר מכל אלה לא סודק את שגרת חייהם.
התנהגותם מתריסה, והתמונות מדברות בעד עצמן: תלמודי התורה שלהם פתוחים בניגוד להנחיות. מאות אברכים מקפצים בהתלהבות בחתונות המוניות, ושוטרים שבאים לאכוף את תקנות הקורונה מותקפים באלימות קשה. שנים הם אומרים כי תלמידי הישיבות נהרגים באוהלה של תורה למען כלל ישראל, כעת מתברר שבשם השם הם מסכנים את חייהם של אחרים.
ממלכת התורה מביסה יום אחר יום את מדינת ישראל, בחסות חברי כנסת חרדים הממנפים את מעמדם הפוליטי כלשון מאזניים וכופים הסדרים המנוגדים לערכים דמוקרטיים. מדוע? כי הם יכולים ומכיוון שזה נוח לכל הצדדים. זו הסיבה לכך שהממשלה לא העלתה את גובה הקנסות כנגד מפירי הסגר ולכך ששיעור האכיפה בערים החרדיות עומד ביחס הפוך לרמת התחלואה.
בישיבת הממשלה שנערכה השבוע התקומם אריה דרעי ואמר כי החרדים אינם מקשה אחת, ואין להאשים אותם בסגר המתמשך. דרעי צודק וטועה בו זמנית. רוב החרדים אינם מפירי סגר, אבל הבדלנים הקיצוניים צמחו פרא בערוגות שלו ושל חבריו מיהדות התורה, שהפכו את התורה קרדום לחפור בה.
הקואליציות שקמו בשותפות עם החרדים ויתרו על המשילות ואפשרו לאוטונומיות חרדיות לשגשג. ולכן כל עוד המסר עמום והגיבוי מוגבל, אין פלא שהמשטרה אומרת כי לבדה היא אינה מסוגלת לאכוף את החוק (אפשר לשער כיצד היה מגיב השר לביטחון הפנים לו הדברים היו נאמרים ביחס למפגינים בבלפור).
מערכת אכיפת החוק פועלת בידיים קשורות משום שלאורך שנים הממשלה מדברת בשני קולות - גם אוכפת וגם מתחנפת. נתניהו יכול להתרברב כאוות נפשו ולספר לשולמנים ש”הליכוד, החרדים וסמוטריץ’ עושים כל מה שאני אומר להם”. הרב חיים קנייבסקי ונכדו יענקי, הלוחש על אוזנו ומוציא את דברו, מתגלגלים מצחוק. אבל הבדיחה על חשבוננו.
הגיע הזמן לזנוח את הדפוסים הפוליטיים הישנים ולנסח מחדש את מערכת היחסים בין השבטים. אם הרוב החרדי רוצה להיות חלק מהחברה הישראלית חובת ההוכחה מוטלת עליו. הוא אינו יכול להסתפק בגינוי רפה של הקיצוניים, עליו להפגין סולידריות מעשית ולשאת בנטל על כל המשתמע מכך.