ידיעות שפורסמו באמצעי התקשורת דיווחו שפוליטיקאי בכיר זומן למשטרה לחקירה באזהרה בחשד לסחיטה באיומים. במשך כמה שעות ניסו רבים לנחש מי הבכיר שעליו מתבססת הידיעה, עד שנשמעה צפירת הרגעה. שמו של הפוליטיקאי פורסם, ואז התברר שמי שזומן לחקירה הוא יו"ר סיעת הליכוד בכנסת, ח"כ מיקי זוהר. הסיבה לזימונו לחקירה היא ראיון שהעניק לאחרונה ח"כ זוהר לרדיו 103FM, שבו תקף את היועץ המשפטי לממשלה. עילת החקירה הייתה כאמור חשד לסחיטה באיומים.

לא ברור למה הידיעות הראשונות פורסמו מבלי לנקוב בשמו של זוהר, שהרי ח"כ זוהר לא נעצר, ולא הייתה סיבה למנוע את פרסום שמו. זוהר הוא איש ציבור, וכיוון שמדובר באיש ציבור, חובתו של הציבור הייתה לדעת – וזו לא רק זכותו.

לפני שפורסם שמו של חבר הכנסת זוהר, ניסיתי לנחש מי הפוליטיקאי שיש סיבה לזמנו בימים אלה לחקירת משטרה. במיוחד סקרן אותי לדעת את מי מהנחקרים ניתן להגדיר פוליטיקאי בכיר. הסתקרנתי לדעת מיהם העיתונאים שקיבלו את ההחלטה להכתיר פוליטיקאי בתארים, ועל איזה קריטריונים מתבססים העיתונאים כשהם מעניקים לאיש פוליטי תואר של בכירות.

לא רק בתחום הסיקור הפוליטי מוצמדים תארים לגיבורי הסיקור. כתבים לענייני משטרה מתמחים במיוחד בהצמדת תארים לעבריינים. התואר "עבריין בכיר", למשל, מוצמד בעיקר למי שעומדים בראש משפחות פשע, תארים בכירים מוצמדים גם לעבריינים בעלי הרשעות כבדות, שהתנהלותם זוכה לסיקור קבוע באמצעי התקשורת.

יש עבריינים שמפתחים קשרים אישיים עם עיתונאים, וכחלק מאותם קשרים הם מעדכנים את העיתונאים במהלכים שפרסומם משרת אותם, בעיקר לקראת דיונים שנערכים בעניינם בבית המשפט. עבריינים שהופכים למקור אינפורמציה קבוע זוכים למחוות מצד עיתונאים, שמתארים לעתים באהדה את מעלליהם. כך לא פעם זוכים מי שנוהגים בניגוד לחוק, ולעתים גם מי שמבצעים פשעים ואף מביאים למותם של חפים מפשע - לתוארי כבוד ויוקרה בתקשורת.

כאשר כתבים לענייני פלילים, שמסקרים את עולם הפשע, נדרשים לשכנע את עורכי התוכן בצורך עיתונאי בפרסום סיפור פלילי - הם מצליחים לעשות זאת ביתר קלות כשמדובר בעבריין מוכר, מה שמכונה בעגה העיתונאית "עבריין בכיר", שמעלליו זוכים לסיקור שוטף באמצעי התקשורת.

אז מי בכיר ומי זוטר? מתברר שאין קריטריונים ברורים. הכל תלוי בהחלטתם של העורכים או הכתבים, שקובעים את כללי המשחק ואת כללי הבכירות, בעיקר על פי נדיבות לבם. אמצעי תקשורת שמכבדים את עצמם ייזהרו מלהכתיר את מושאי הסיקור שלהם בתארים חסרי בסיס. מעת לעת חוטאים בחטא ההאדרה גם אמצעי תקשורת מוכרים ומעניקים למי שהם מסקרים תארים מופרכים, ולעתים גם מעוררי גיחוך. גם במקרה של ח"כ זוהר טרחו כמה מאמצעי התקשורת להכתיר אותו בתארים שגדולים על מידותיו.

אין שר בכיר כשם שאין שר זוטר. יש שר שהוא במרכז העשייה הציבורית, ויש שר שעוסק בנושאים שאינם נמצאים בכל יום בראש סדר היום הציבורי. יש שר שיודע למצוא נתיבות ללבם של עיתונאים, ויש מי שאינו רואה בכך צורך, ונמנע מלהשקיע משאבים כדי לזכות בחשיפה עיתונאית קבועה.

דב יודקובסקי, שהיה עורך "ידיעות אחרונות", שלח בשנת 1986 מכתב לכתבי העיתון שבו כתב: "אני מבקש להימנע משימוש בסופרלטיבים ובשמות תואר מיותרים. לא כל מכונית היא מפוארת, לא כל יידיש היא עסיסית, לא כל שיחה היא סודית, ולא כל ראיון הוא בלעדי". כל המוסיף גורע. 

הכותב הוא משפטן. שימש מנהל חטיבת החדשות ויו"ר אגודת העיתונאים