המציאות שהכתיבה הקורונה קשה יותר עבור נשים ערביות נפגעות אלימות

החברה הערבית נמצאת זה עשורים בעיצומו של תהליך שינוי מטלטל, שגרם לשינויים דרמטיים במבנה המשפחה, להיחלשותה של החמולה, לירידה בשיעורי הילודה, לעלייה בשיעורי הפנייה להשכלה גבוהה ולעלייה בשיעורי השתתפותן של נשים במעגל החברתי־כלכלי. למרות שינויים אלו, עדיין מושרש בחברה שלטון פטריארכלי המקנה לגברים שליטה בנשים, והמשפחתיות נשארה מרכזית. נוסף על כך, פנייה לטיפול עדיין נחשבת ללא מקובלת בחברה הערבית, ואלימות בין בני זוג נחשבת לבעיה שהטיפול בה צריך להיעשות בין כותלי המשפחה.

קיימת חשיבות גדולה להקשר התרבותי והמשפחתי בהסברת תופעת האלימות במשפחה בחברה הערבית. לצד ראייה זו, התפתחו בשנים האחרונות זרמים ביקורתיים יותר שראו מורכבות גדולה יותר בבעיית האלימות במשפחה, אשר קשורה גם לגורמים חברתיים ופוליטיים, ועלה הצורך בהמשגה מחדש של בעיית האלימות במשפחה בחברה הערבית באמצעות הכרה בחובת המדינה לסייע לנשים לממש את חירותן, ולפיכך לספק להן את המשאבים החומריים הנחוצים לשם כך.

לפי ראייה זו: הגבריות הערבית בישראל מתוארת במונחים של שוליות וזרות, כאשר חסמים פוליטיים, כלכליים וחברתיים עומדים בפני מימושה. שימוש באלימות משפחתית וחברתית מתברר כפיצוי על שוליות והדרה, ולכן ההתערבות באלימות במשפחה בחברה הערבית מחייבת לקיחה בחשבון של מכלול ההקשרים הפוליטיים, החברתיים, התרבותיים, הכלכליים והמגדריים. 

מגיפת הקורונה יצרה מציאות קשה יותר עבור האוכלוסייה הערבית בכלל ונשים ערביות נפגעות אלימות בפרט: הקורונה הכתיבה אורח חיים שונה עבור אנשים שמתגוררים קרוב זה לזה, ובייחוד בכפרים הערביים. הבידוד החברתי הוא מצב חדש עבור החברה, שהיא בעלת אופי משפחתי וקולקטיבי, וכך למשל האירועים המשפחתיים והדתיים נחוו אחרת. כתוצאה מכך, נוצרו שתי קבוצות – אלו שפעלו לפי ההנחיות, ואלו שלא רוצים להכיר במציאות – דבר שיצר מתח רב וחרדה בין בני המשפחה. 

גם המשבר הכלכלי, האבטלה והחרדה הקיומית הביאו לפנייה גדולה יותר לשירותי הרווחה, שאינה מאפיינת את החברה הערבית, שרגילה לפתור את הבעיות בתוך המשפחה. ייתכן שלמציאות זו השפעה לטווח הרחוק על האוכלוסייה: מצד אחד, היא גורמת להיחלשות כוחה של המשפחה, ומצד שני מביאה לעלייה בפניות לקבלת סיוע משירותי הרווחה. 

אלימות כלפי נשים נוטה להחריף במצבי חירום ואסונות בגלל אובדן התמיכה החברתית, הקושי לקבל שירות ציבורי, מגע קרוב עם התוקפן ועוד. אכן נרשמה עלייה ניכרת ביישובים הערביים השונים במספר הנשים שפנו לשירותי הרווחה עקב בעיות כלכליות ואלימות בתוך המשפחה.

הסברים אפשריים קשורים לפגיעה ב”גבריות” של הגבר כמפרנס את המשפחה, שהחמירה את המתח הפנימי והגבירה את הסיכוי לנקיטת אלימות. היו מצבים שבהם האישה נחשבה עובדת חיונית ונשארה בעבודתה בעוד שהגבר יצא לחל”ת. מכיוון שמציאות זו אינה משרתת את התפיסה הפטריארכלית, היא יוצרת מהפך במאזן הכוחות ובחלוקת התפקידים במשפחה, והסוף ידוע. 

הכותבת היא מנהלת מרכז למניעת אלימות במזרח ירושלים. מחרתיים תשתתף ביום עיון בנושא אלימות נגד נשים בישראל מטעם מכון שכטר למדעי היהדות