מפעם לפעם, כאשר שאלתי את שמעון פרס מדוע אינו מתחשבן עם מתנגדיו הבוטים במערכת הפוליטית, אלו שהעלילו עליו עלילות, פעלו נגדו וביזו אותו (כמו ח"כ דאז אליעזר מזרחי, בניסיון הכושל להקים ממשלה בשנת 1990), נהג להשיב לי: “יורם, לרגשות אין תפקיד אופרטיבי בפוליטיקה. כאשר אתה רוצה להשיג יעד שנראה לך חשוב וחיוני למען המדינה, שים בצד את כעסך, ראה את המטרה וחתור אליה”. אמירה זאת נכונה לכל פוליטיקאי מתחיל (והלוואי ויקשיבו), אבל גם למיליוני מצביעים במדינת ישראל.
רבים ממצביעי “רק לא ביבי” בבחירות האחרונות כועסים על בני גנץ ועל עמיר פרץ, על הראשון יותר בצדק ועל השני פחות בצדק. רק תזכורת קצרה. העבודה הייתה המפלגה היחידה בגוש השמאל־מרכז שהצהירה כי היא מוכנה להיכנס לממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת. אמירה זו עוררה כעס רב בקרב רבים בציבור. רגש עז זה השתלט על מחשבתם והתנהלותם האלקטורלית, כך שייתכן שחלקם יהיו מוכנים לתת לזעמם להביא לבחירה מחודשת של נתניהו, אם חלילה ייגזרו עלינו בחירות נוספות. ה”רק לא ביבי” התחלף אצלם ב”רק לא גנץ ורק לא פרץ”.
תוצאות הסקרים - גם אם אינן מנבאות את תוצאות הבחירות לכנסת - מבטאות הלך רוח. ניתוח תוצאות הסקרים מלמד שעוד מנדט־שניים לכחול לבן או מעבר של העבודה את אחוז החסימה, ויש לנו ממשלה בלי ביבי. מכך אני מסיק שלרגשות יש תפקיד אופרטיבי בפוליטיקה: אנו רואים שהם יכולים להביא חלק גדול מאזרחי ישראל להצביע נגד עצמם. על פי סקר “מעריב” מסוף השבוע שעבר, קיים שוויון של 60־60 בין הגושים. אם העבודה היו על ארבעה מנדטים (אחוז החסימה), הפער היה הופך ל־64 מול 56, כשכל מנדט נוסף היה מגדיל את הפער ומביא אולי להקמת ממשלה אחרת.
ועוד משהו על סקרים, מניסיוני רב־השנים: בבחירות 1996 גילינו תופעה מעניינת שלפיה רבים ממצביעי נתניהו לראשות הממשלה התביישו להצהיר על כך בסקר כי הבון־טון התקשורתי אחרי רצח רבין היה של סלידה מביבי ומהליכוד. האווירה הציבורית היום עשויה להיות די דומה: ייתכן שיש בושה להשיב בסקרים על הצבעה לליכוד של נתניהו, ומכאן הצלילה הגדולה של הליכוד בסקרים והעלייה הדרמטית בנתוני ההצבעה לימינה של בנט. אלו, אגב, בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, השיגו בסקרים תוצאה טובה פי כמה מזו שבקלפי.
והערה אחרונה לסיום: לפני זמן לא רב פגשתי את משה כחלון (אז עדיין שר האוצר), שהביע דעתו שהחרדים ילחצו להקמת ממשלה בכל מחיר, כי בלי ממשלה נבחרת וכנסת מסודרת אין דרך להעביר את רוב ההקצבות למוסדות שלהם, כי אינם בבסיס התקציב. הלחץ הכספי העצום יביא את נציגי ש”ס ויהדות התורה בכנסת לכפות על נתניהו להגיע להסכם עם גנץ ולהתגמש מאוד כדי להימנע מבחירות נוספות. הואיל ותקציב מדינה טרם אושר, דבר לא השתנה בעניין ההקצבות לחרדים, ועל כן לא נראה לי שילכו עם נתניהו לבחירות רביעיות, שבעטיין עד ינואר 2021 לפחות לא יהיה תקציב מדינה מסודר.