מתישהו יימצא חיסון למגיפת הקורונה והיא תחלוף. אבל אפשר לקבוע בוודאות שבקעת הירדן לא תיעלם, היא תמשיך להיות חיץ אסטרטגי מהמעלה הראשונה בין מדינת ישראל לעולם הערבי וחומה מול כלל האיומים והזעזועים ממזרח. עכשיו יש לישראל אפשרות להחיל עליה את ריבונותה ולהפכה לגבול המזרחי שלה. במקביל, יש אפשרות שאם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לא ייבחר לכהונה שנייה, נוכל לשכוח מכך. 

נגד המהלך עולים שלל טענות ונימוקים – והכללה גורפת אחת. הכללה זאת יוצאת נגד "הסיפוח". היא לא עושה שום הפרדה בין המרכיבים של 30% מהשטח, שעל פי תוכנית טראמפ ישראל תוכל להחיל עליהם את ריבונותה - ובמרכזם בקעת הירדן. לא רק זאת, בעצם הזעקה נגד הסיפוח נוצר מצג שווא כאילו ישראל עומדת לספח אליה את כל יהודה ושומרון. זה יוצר תמונה מסולפת לגמרי בזירה הבינלאומית ובתקשורת העולמית, שם לא מדברים על בקעת הירדן, למשל, אלא על "הסיפוח". 

גם אצלנו זה יוצר בלבול שלם בסקרים, כך שניתן לשחק בהם ולסלפם כרצון מזמין הסקר. לא רק זאת, נערכים תחשיבים כלכליים מלומדים המראים ש"הסיפוח" יעלה למדינת ישראל עשרות מיליארדים לשנה. איך זה? כי יוצאים מנקודת מוצא שכל השטח של יהודה ושומרון יסופח בסופו של דבר, וישראל תצטרך לשלם למיליוני פלסטינים ביטוח לאומי, וכיוצא באלו תשלומים נוספים. בגלל הכללה זאת אנו לא יודעים, למשל, האם כאשר "מפקדים למען ביטחון ישראל" יוצאים נגד הסיפוח, הם גם נגד סיפוח בקעת הירדן. 

הדו־שיח הציבורי אצלנו מתאפיין בכך שכל צד בוויכוח אינו מקשיב כלל לטיעוני הצד השני. הוא לא רוצה להקשיב. ואם לפתע הוא שומע דעה שאינה "תקינה", הוא מיד מסלק מקבוצת הדיון שלו את הכופר, בין אם הוא משמאל או מימין. משהו מהסוג הזה אני רואה גם בקמפיין נגד הסיפוח: כולו שלילה. אין מילת הסתייגות ביחס לבקעת הירדן. יתר על כן, כשאני מתבונן ברשימת הנימוקים והטיעונים נגד הסיפוח, בכללם של גופים אקדמיים מכובדים, אני רואה לפניי רק רשימה של אסונות. 

בזמן הגל הראשון של הקורונה הוציא מכון יוקרתי רשימה של אסונות שעלולים לפקוד את האזור בעקבות המגיפה, בלי לנתח את הסתברותן. רק כדי לסבר את האוזן למה שעלול להתרחש. לגיטימי לחלוטין. 

הבעיה היא שכך בדיוק בנויות עבודות אקדמיות מכובדות וניירות עמדה שונים. הכל שחור, רק אסונות, שכל תכליתם, כנראה, להבהיל עד כדי כך שממשלת ישראל לא תקבל החלטה. בעיניי דומה הדבר לילד שאמו מזהירה אותו לבל יצא עם אופניו לרכוב ברחוב: יהיה לך פנצ'ר, תעשה תאונה, ייפול עליך עמוד חשמל, השכנה המרשעת תקלל אותך, תתנגש באופני הילד הרע של השכונה, ועוד כהנה וכהנה סיבות. העיקר שלא יצא החוצה עם אופניו. יש המקצרים סיטואציות דומות באמירה: מה הוא האמצעי הטוב ביותר לא להביא ילדים לעולם? לא לעשות כלום.