נחשף במערומיו: מחאת העדה האתיופית החלה כקול זעקה חד וכואב והפכה במהרה בידי מחנה הימין לכלי מניפולציה זול שמגביר שנאת אחים, מסיר אחריות משלטונו ארוך השנים, ובעיקר מגמד את תביעותיה הצודקות של העדה לשוויון ולביעור הגזענות המופנית כלפיה. הסיבה טמונה בכך שהימין פוחד ממחאות, ובעיקר מאלו שחושפות אותו במערומיו הערכיים. 
 
מאז פרצה המחאה מצאנו את עצמנו באופן משונה עוסקים במשך ימים, במקום במצבה העגום של העדה האתיופית, בטענה המופרכת שלפיה עמותות השמאל הקיצוני מלבות את המחאה ומוליכות אותה אל עבר פסים אלימים. ח”כ ניר ברקת ובנו של ראש הממשלה יאיר נתניהו טענו שהקרן החדשה הציתה את האש האלימה של המחאה באמצעות כסף זר. חלקים בתקשורת החרו החזיקו אחריהם בניסיון החיסול של המחאה.

במקום להקדיש זמן לכתבות עומק על המצוקה של העדה האתיופית: על אחוזי העוני, מצב “הגטאות” שבהם הם מתגוררים, הקושי בניעות חברתית וגילויי הגזענות שהם סובלים מהם בחיי השגרה - הדהדו ערוצי הטלוויזיה המרכזיים ראיונות עם נשים וגברים שנתקעו שעות בפקקים ואיחרו לחדר הכושר או לסדנאות שוקולד למיניהן. כתבת משטרה  בערוץ 12 כינתה את המוחים “פראי אדם”. הגדיל לעשות העיתון “מקור ראשון”, שהדהד פייק ניוז, ובכותרת הראשית שלו ביום שישי האחרון טען כי ארגון שמאל עומד מאחורי המחאה, שנועדה להפיל את שלטון הימין. 
 
ועכשיו לעובדות העולות מפי מנכ”ל הקרן החדשה, מיקי גיצין, ופעילים מרכזיים בקהילה האתיופית: שום ארגון לא עומד מאחורי המחאה ולא מלווה אותה. מדובר במחאה שצמחה מהשטח ומתוך כאב אותנטי על עוולות נגד אזרחים שצבע עורם שחור (היא הייתה כה מפוזרת ומבוזרת עד כי גם למשטרה היה קשה למצוא עם מי להידבר). הקרן החדשה לישראל לא השקיעה ולו שקל אחד במחאה. ב”עוונותיה” היא משקיעה כבר כמה שנים בקהילה האתיופית באמצעות פרויקטים שונים, בדיוק כפי שהיא משקיעה בתמיכה בקבוצות אחרות שמופלות לרעה, ובהן הנכים, הערבים, הלהט”בים וארגוני הנשים. זו הסיבה שכמעט בכל מחאה של קבוצה מוחלשת ניתן יהיה למצוא את אנשיה מגיעים על מנת להזדהות. 
 
ארגוני הימין, לעומת זאת, מדירים עצמם מסיוע לקהילות הללו. לא זכור לי מתי תנועות כגון “אם תרצו”, “ישראל שלי” או פורום קהלת, המתגאים בציונותם, גילו סולידריות עם קבוצות מוחלשות ועמדו לצדן במחאותיהן. הציונות המפוארת שלהם, כך מסתבר, מתחילה ונגמרת ברדיפת השמאל, בהגנה על השטחים הכבושים ובקידום אג’נדה כלכלית המאיינת את אחריות המדינה כלפי החלש. כמו בהפגנות הנכים, גם בהפגנת הקהילה האתיופית נחשף הימין בחדלונו ההומני. אין באמתחתו סדר יום חברתי להציע. כדי לכסות על מבושיו הוא בורח אל הטריק הישן והידוע של זריקת בוץ על השמאל ודה־לגיטימציה לכל מה שמריח מביקורת השלטון. 
 
בשנת 1971 כינתה גולדה מאיר המפא”יניקית  את הפנתרים השחורים “לא נחמדים”. הביטוי הזה חזר אלינו כיום בדמותה של האמירה המופרכת “איבדתם אותי” מפיהם של אלו שמעולם לא סייעו לקהילה האתיופית ונשבו בהסתה שמוביל הימין כלפי הפגנותיה. הימין, כמו מפא”י בסוף דרכה, הפך מנותק ושבע מדי.