1. בחזרה לסופרטנקר
השבוע שוב קיבלנו הדגמה לגאונותו המקיאווליסטית האינסופית של בנימין נתניהו. בדיוק כמו באסון השריפה בכרמל, שאירע לאחר הזנחה ארוכה ופושעת של שירותי הכיבוי, שפורטה בדוח חריף במיוחד של מבקר המדינה. למי ששכח, נתניהו הפך את אסון השריפה לניצחון הירואי בזכות הסלפי שסידר לעצמו עם ה"סופרטנקר". המטוס האימתני, שאותו גילה המזכיר הצבאי אלוף יוחנן לוקר בחיפוש בגוגל, הגיע לכאן אחרי שהשריפה כבר כובתה. לא היה בו צורך. הוא ביצע יעפים מרשימים מעל אודים עשנים של מה שהיה פעם החורש הטבעי של הכרמל, אבל המטרה האמיתית הייתה לאפשר לנתניהו להצטלם עם המפלצת האווירית הזו. כך בדיוק היה.
הסצינה מתוארת בספרי "נתניהו, ביוגרפיה" לפרטי פרטיה. בין לבין, איתר ביבי במהירות את השעיר לעזאזל הקלאסי (שר הפנים דאז, אלי ישי), הפך את האלמנה נאוה בוקר ליקירת בלפור (ואחר כך חברת כנסת) והמשיך הלאה כאילו כלום. הסופרטנקר עלה הון תועפות, אבל מי סופר. זה היה פוטוגני, והבייס קנה את הסחורה בשקיקה: הנה הקוסם הביא לנו סופרטנקר מהשמיים והציל את ישראל משואה שנייה. העובדות השוליות, שלפיהן ישראל התנהלה בלי מערך כיבוי, אף אחד לא ידע שיש סופרטנקר לפני שהכל נשרף, לא הייתה טייסת כיבוי, וכל ההזנחה הזו אירעה במדינה שיכולה כל רגע להיקלע למטר של 150 אלף רקטות, כבר לא עניינו איש. הלקח העיקרי של נתניהו מהפרשה היה לוודא שבפעם הבאה לא יהיה דוח מבקר המדינה. זה כבר טופל, כידוע.
מערכת הבריאות הישראלית הגיעה למשבר הקורונה במצב זהה למצבה של מערכת כיבוי האש לפני השריפה בכרמל. היערכותה של ישראל לחיסון האוכלוסייה נגד קורונה היא מחדל ענק, מתמשך, משווע וזועק לשמיים. נתניהו הפך את כל זה ביום רביעי בערב לסיבוב ניצחון, בסיועה של התקשורת: "ראש הממשלה התקשר למנכ"ל פייזר!!!", זעקו הכותרות. "בעקבות השיחה נפתח מו"מ לרכישת חיסון!", רעמו הבשורות. אכן, איזה מנהיג, איזה חזון, איזה מזל שזכינו שאדם כזה ישמור עלינו. רק חסר שהחיסונים יוצנחו מעלינו מתוך הסופרטנקר, והתמונה תהיה מושלמת.
במציאות, לא דילגה ישראל אפילו על שגיאה אחת בהיערכות לרכישת חיסונים. האמת היא שכלל לא הייתה היערכות כזו. הסאגה מתוארת לפרטיה בפיצ'ר של מירב ארלוזורוב אתמול ב"דה מרקר". המדינה חתמה בסך הכל על שני חוזים עם שתי חברות, אחת קטנה (מודרנה) והשנייה צעירה (ארקטורוס), שעבדו על חיסון באותה טכנולוגיה (חיסון גנטי) מבטיחה, אך שלא הוכיחה את עצמה בשום חיסון משמעותי עד היום. בסך הכל, דאגה ישראל לרכוש חיסונים שיספיקו לרבע מאוכלוסייתה אם וכאשר אכן החברות הללו יגיעו לחיסון. בלי תוכנית חלופית, בלי אופציות נוספות, בלי מאמץ להבטיח את האגפים והאפשרויות והטכנולוגיות האחרות. זאת, בניגוד למדינות מסודרות בעולם שסגורות כבר עם חוזים לחיסון כל האוכלוסייה שלהן פעמיים או שלוש (קנדה מבוטחת לחיסון פי שישה מאוכלוסייתה).
למה? כי ישראל היא מדינה לא מנוהלת. משרד הבריאות תקוע במאה ה־16. הבירוקרטיה, העקשנות, הדווקנות, הזהירות המופלגת, כל מה שהוציא את נפתלי בנט מדעתו כשהיה שר ביטחון, כל מה שתקע את המאמץ להקים מערך בדיקות ראוי לשמו בחודשים הראשונים, חזר גם בסאגת החיסון. משרד האוצר, מצדו, הוסיף שמן למדורת המחדלים בזה שתקף בעוצמה את ההסכם שכן נחתם עם מודרנה. בהסכם הזה ישראל שילמה מראש מאות מיליוני שקלים לחברה, בלי שתבטיח שאכן תקבל סחורה כלשהי. ככה סתם, כסף מזומן עכשיו ואחר כך נראה. ההתקפה של האוצר הכניסה את משרד הבריאות לבונקר עוד יותר מבוצר ועמוק מזה שהוא חי בו בדרך כלל.
זה מה שתקע את המו"מ שהתקיים עם פייזר. פתאום עלו שאלות טכניות (איפה תתקיים הבוררות הבינלאומית במקרה של תופעות לוואי וכו'), פייזר התעצבנו והמו"מ נתקע. אף אחד לא הדליק נורת אזהרה וניסה לחלץ את העגלה מן הבוץ. אף אחד לא התרומם לגובהו האמיתי של האירוע והבין שבימים כאלה לא מתעקשים על שטויות. במלחמה כמו במלחמה? לא, במלחמה כמו בכאוס ניהולי והזנחה מבצעית פושעת.
כשהמטה לביטחון לאומי רתום לצרכיה של משפחת נתניהו, כשנתניהו עצמו מוציא את מרב האנרגיה על הצרת צעדיהם של המפגינים נגדו ופיוסם האינסופי של דרעי, ליצמן וגפני, כשמשרד האוצר שממה וכל מי שלא מוכן להצהיר בשבועה שישראל כ"ץ הוא אכן המלך הורדוס המודרני נפלט לעבר האינסוף, כשמשרד הבריאות הוא כל מה שכבר אמרנו ועוד הרבה יותר גרוע מזה, כשאין עבודת מטה, אין אסטרטגיית חיסונים, אין מטרות, אין תקציב ואין דיון מסודר, מקבלים מה שקיבלנו.
ישראל לא קבעה עד רגע זה אסטרטגיית חיסון מסודרת: כמה חיסונים צריך. באילו טכנולוגיות. מאילו חברות. איזה פלח של האוכלוסייה צריך לחסן. מהי מדיניות התשלומים. איך מכינים מערך שינוע בקירור. וכו' וכו'. תחפשו עבודת מטה כזו, לא תמצאו. אבל נתניהו דיבר עם המנכ"ל.
2. האולטימטום של פייזר
מה שקרה השבוע, אחרי ההודעה של פייזר שיש חיסון, הוא מרוץ מיוזע של ראש הממשלה ופקידיו לתקן את המחדל הזה ולנסות לנעול את האורווה בטרם ייעלמו החיסונים. שיחת טלפון עם המנכ"ל הפכה לגרסה המודרנית של הנחיתה בנורמנדי. פייזר, מעמדת כוח, העמידה בפני ישראל אולטימטום: לסגור את המו"מ עד יום שישי, או להידחק לסוף התור. עכשיו שימו לב לדיון שהתקיים בראשותו של ראש הממשלה יום אחד לפני שדיבר עם מנכ"ל פייזר. פרטי הדיון הטלפוני ההיסטרי הזה נחשפים כאן בפעם הראשונה. נכחו בו שר הבריאות, שר האוצר, היועץ לביטחון לאומי, מנכ"ל משרד הבריאות, מ"מ החשב הכללי, מ"מ ראש אגף התקציבים, ראש מינהל טכנולוגיות רפואיות ותשתיות במשרד הבריאות, ד"ר אורי פיינשטיין ממשרד הבריאות, ראש האגף לנושאים מיוחדים במל"ל, ראש האגף למדיניות חוץ במל"ל ועוד כמה.
"אנשי משרד הבריאות הציגו את סטטוס המו"מ עם חברת פייזר", נאמר בפרוטוקול, "ציינו כי החברה נוקשה בעמדותיה, אינה מוכנה להתחייב למועדי אספקה. הם העריכו כי בעקבות הודעתה אמש על הצלחת החיסון בשיעור של יותר מ־90%, החברה תהיה מחוזרת מצד מדינות רבות וכושר המיקוח שלנו מולה, יפחת. אנשי האוצר עמדו על הבעייתיות בכניסה להסכם שאינו מבטיח אספקה. הסיכון המיידי הוא לסכום של כ־100 מיליון שקל".
פרשנות עד כאן: ברור שעכשיו פייזר נוקשה. הסיבה ברורה: כי עד עכשיו לא היינו שם. כי התעקשנו על שטויות. כי הלכנו על מודרנה בלבד, כאילו במצב כזה יש לנו פריבילגיה להיות בררנים. אנשי האוצר מזהירים מסיכון של 100 מיליון שקל. גם זה ברור: ביד אחת מיידים אנשי האוצר עשרות מיליארדים זה בזה, ביד השנייה הם מחוללים מהומה על 100 מיליון שקל לחיסונים. את כל זה הם עושים בעוד כל צמרת האוצר מתפטרת, מפוטרת ונפוצה לכל עבר. משרד שהיה פעם פאר השירות הציבורי, המגדלור של שומרי הסף המופקדים על האוצר הלאומי, הפך לפמליה מבוהלת של עסקן מפלגתי שמכנה את עצמו המלך הורדוס.
הנה הסיכום של ראש הממשלה לדיון. ראוי לקרוא אותו בקפידה רבה: "ישראל, עקב גודלה, לא מהווה שוק אטרקטיבי ביחס למדינות העולם", קבע נתניהו, "הדבר משפיע על עמדת המיקוח שלנו ומחייב אותנו ליטול סיכונים כבר עכשיו כדי שלא להישאר מחוץ לתור, כשיתחילו לשווק חיסונים. הדבר אמור ביתר שאת ביחס לחברת פייזר, לאור הנתונים המבטיחים שנמסרו בהודעתה אתמול. בנסיבות אלה עלינו למהר ולהגיע עם החברה לסיכומים, גם אם המשמעות היא לשים את כספנו על קרן הצבי. כזכור, ישראל משקיעה סדר גודל של כ־100 מיליארד שקל בהתמודדות עם הקורונה ובהשלכותיה".
"משרד הבריאות", סיכם נתניהו, "יסכם את הדברים בערוץ השיחות שלו עם החברה. רה"מ בשיחתו עם מנכ"ל החברה, ינסה לשפר את התנאים ולהדק את המחויבות".
פרשנות: האיש גאון. עכשיו הוא גילה שבגלל גודלה, ישראל אינה שוק אטרקטיבי. עכשיו הוא נזכר שצריך היה לסגור עניין הרבה קודם, כפי שעשו מדינות מסודרות. אז עכשיו אין לו ברירה, אלא לשים את כספנו על קרן הצבי. עכשיו צריך לכבות את השריפה המשתוללת, והכסף הרבה פחות חשוב. עכשיו אם אתם רוצים להתעודד, תחשבו רגע שלא היה מדובר בכסף של המדינה, אלא בכסף של משפחת נתניהו. ברור לכם שלא היינו רוכשים ארבעה מיליון חיסונים, אלא ארבעה בלבד, נכון? אז בואו נודה למזלנו הטוב שמדובר בקופה הלאומית.
כשהטור הזה נכתב, עוד לא ברור מה היה בדיוק בשתי שיחות הטלפון של נתניהו עם מנכ"ל פייזר. אני מקווה שהגרסה שפורסמה תואמת את המציאות ואכן ייחתם הסכם ברגע האחרון (היום יפקע האולטימטום שהציגה פייזר). אני כן יודע שכל זה היה צריך להיות סגור ונעול הרבה קודם. במקום פאניקה אחרי שפייזר הודיעה על תוצאות הניסוי, צריך היה לגבש מדיניות מקצועית, לנסח פרמטרים, לסיים את כל זה בשבוע הראשון של המשבר ולסגור עניין עם כל מי שצריך. זה יוצא הרבה יותר זול בסופו של דבר.
ודבר אחרון: למה סגרנו דווקא עם מודרנה והפקרנו את פייזר? אין לי מושג, אבל אני בטוח שאין לזה שום קשר לעובדה שנתן מיליקובסקי, בן דודו של נתניהו, ההוא מפרשת המניות, מחזיק מניות בשווי של 3 מיליון דולר בחברת התרופות הענקית מרק (MERCK). איך זה קשור? מרק משתפת פעולה בחצי השנה האחרונה עם מודרנה בפיתוח חיסון לקורונה ותרופה לסרטן, שמבוססים על טכנולוגיה גנטית. צריך לציין כאן שאחזקתו של מיליקובסקי במרק אינה מהותית (שווי השוק שלה הוא 203 מיליארד דולר), ולכן כל מי שמעלה בדעתו עכשיו קומבינות ותעלולים, עושה את זה ללא ביסוס אמיתי. אבל סתם, שתדעו.
3. הורדוס ונירון
ישראל נרקבת. זה לא רק השיח הציבורי, גסותם, בורותם, עילגותם ובוטותם של חלק מנבחריה. זה לא רק הניהול המרושל. זה לא רק הממשלה התקועה. ישראל פשוט נרקבת כתפוח שנשכח במכולה ריקה. השירות הציבורי מתפרק לנו מול העיניים. משרדי הממשלה לא מתפקדים. חלק מהם כלל לא הוקמו בגלל המשבר בין הליכוד לכחול לבן. חלק ניכר מהתפקידים פנויים. הבכירים נפלטים ונעלמים בזה אחר זה, את מקומם תופסים ממלאי מקום זוטרים. עמדות מפתח נמכרות בפרוטות לעסקנים מפלגתיים מליגה ז', איש לא מעוניין להיכנס מתחת לאלונקה, שעליה שוכב חולה אנוש שזקוק להנשמה דחופה. חיסונים כבר לא יעזרו כאן. המערכת החיסונית שלנו תוקפת את הגוף ברגעים אלה ממש, ואין פוצה פה ומצפצף.
האחראי הבלעדי למצב הוא ראש הממשלה. על השותף שלו, בני גנץ, אי אפשר להטיל אחריות כלשהי, מפאת חוסר כשירות. גנץ הוא האיש הלא נכון, במקום הלא נכון, בזמן הכי לא נכון. כוונותיו טובות, כושר הביצוע שלו אפסי. אין בו תעצומות נפש, חוט השדרה שלו עשוי מפלסטלינה, הוא לא בנוי לפוליטיקה הישראלית, גם לא לנורווגית. מעל כל יתר האסונות הפוקדים אותנו כאן מתנוססת העובדה שאין למדינה תקציב כבר שנתיים. עושה רושם שהתרגלנו. נתניהו ובן הערובה שלו, ישראל כ"ץ, מתכוונים להגיש בשבוע האחרון של 2020 את תקציב 2020. רק האירוע הזה מספיק כדי שבכל מדינה מתוקנת עם ציבור חפץ חיים הנ"ל יגורשו בקלשונים מתפקידיהם. אצלנו, זה הפך לעניין מובן מאליו. כולם יודעים שהסיבה היחידה שנתניהו ממשיך לאסור על לבלריו להגיש את תוכנית ההצלה, הרפורמות, הכלים וחוק ההסדרים ל־2021 שיאפשרו להציל את המשק היא שאיפתו להפר את הסכם הרוטציה במהלך 2021. יודעים, ושותקים.
ישראל כ"ץ מכר את נשמתו לשטן. אחרי ששכנע את עצמו שהוא באמת הורדוס, הוא סיפר לעצמו שאחרי שכל זה ייגמר (יחד עם הכלכלה הישראלית), התקופה הזו תישכח וחלקו בפשע הזה יתפוגג. הוא טועה. אבל כ"ץ הוא הרע במיעוטו. אני מעדיף את הורדוס על נירון קיסר. נתניהו מעלה באש את המועדון כולו כלאחר יד. האיש מבין בכלכלה, והוא יודע שאין דבר שאנו זקוקים לו יותר כרגע מתקציב מסודר, רפורמות, תוכניות עבודה, בעלי תפקידים מקצוענים וניהול ענייני, אבל זה לא ממש מעניין אותו. נירון והורדוס חוגגים עלינו, והעולם שותק. מה שנותר זה לקוות שכ"ץ לא ייזכר שהורדוס הוא זה שבנה את קיסריה.
4. הדיל הגדול
הפרק שתקראו עכשיו נועד למיטיבי לכת פוליטיים. הוא עוסק בקטטה הארוכה, הדרמטית, רבת־המשתתפים והפתטית על תואר יו"ר הליכוד העולמי. גיבוריה הם מיקי זוהר, דני דנון, חיים כץ, אחד בשם יעקב חגואל ובנימין נתניהו. זוהי סאגה מצחיקה עד דמעות ועצובה עד יבבות שהפכה את דנון, עסקן ליכוד אפרפר, לאחד האנשים האהודים ביותר על מחנה ה"רק לא ביבי", סוג של נחמה פורתא לימי החורף נטולי החיסונים. דנון הוא האיש שעשה כיפה אדומה למיקי זוהר ושרד כדי לספר. מעשה שהיה, כך (בערך) היה:
קבלו את המוסדות הלאומיים: ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל וקרן היסוד. אלה המוסדות שהקימה התנועה הציונית בירושלים לפני הקמת המדינה. אם חשבתם שאחרי שהמדינה קמה אפשר לבטל אותם, טעיתם. יקום מקביל דשן ומענג רובץ שם, במוסדות הלאומיים. סוג של מגזר ציבורי, רק בלי ציבור. בור שומן ענק, כמעט בלי רגולציה. תפקידים חובקי עולם, תקציבים נדיבים, משכורות עתק ותנאים חלומיים. רק הושט היד וגע בם.
המינויים שם מתחלקים בין המפלגות השונות, על פי כל מיני מפתחות, קטטות והתארגנויות היסטוריות. לא על זה התכנסנו כאן היום. הכל החל כשמיקי זוהר החליט שהוא רוצה להיות יו"ר הליכוד העולמי. מה זה הליכוד העולמי? זה הליכוד בעולם וגם הסיעה שמייצגת את הליכוד במוסדות הלאומיים. זוהר החליט כנראה לצקת גם ארומה בינלאומית לתעלוליו המקומיים, או משהו. יכול להיות שהסיק מסקנות מהתשומות הרבות שידע קודמו, דני דנון, לשאוב מהתפקיד הזה. אין שם משכורת, אבל יש שם אפשרות למנות אין ספור ג'ובים לעסקני ליכוד, כלומר לבצר את מעמדך במפלגה או משהו כזה.
מכאן והלאה אנחנו בתוך הסאגה שמזכירה משהו בין "תעלת בלאומילך" ל"פולישוק", עם נגיעות עדינות של חבורת מונטי פייתון המטורללת, רק על סטרואידים. תנסו לעקוב אחריי: אחרי שדנון מונה לשגריר באו"ם, תפס את מקומו בעל בריתו ההיסטורי, עסקן בשם יעקב חגואל. דנון וחגואל שולטים ללא מצרים בצירי הליכוד העולמי ברחבי העולם. עכשיו החליט זוהר ליטול לעצמו את הפוזיציה הזו. למה? כי הוא מיקי זוהר, וחגואל לא.
אלא שחגואל לא בדיוק זרם עם ההחלטה הזו. יו"ר הליכוד העולמי נבחר בתהליך מסורבל: יש בחירות בין צירי ועידת הליכוד העולמי בארץ, ויש בחירות בין הצירים בחו"ל. המפתח הוא 40% לצירים הישראלים ו־60% לצירי חו"ל. בזוהר תמכו ראש הממשלה נתניהו ויו"ר הכנסת יריב לוין. לכאורה, נוקאאוט בהליכה. במציאות, רחוק מזה. חגואל שולט בצירי חו"ל, ויש לו ברית סודית עם השר הפורש חיים כץ, שמחפש אקזיט מכובד כיו"ר קק"ל ומריץ קבוצה מטעמו במרוץ לליכוד העולמי. מסובך? רק התחלנו.
הקמפיין ארך חודשים ארוכים. אין תכך שלא תוכך במהלכו, אין מזימה שלא נרקמה, אין ברית שלא נכרתה והופרה. זוהר התרוצץ בין הצירים הישראלים, גייס תמיכה, הקים ופירק קואליציות. בסופו של דבר הוא גמר במקום הראשון את הבחירות בקרב הצירים הישראלית עם יותר מ־35%, חגואל מיד אחריו עם כמה אחוזים פחות, הקבוצה של חיים כץ עם כ־20%. לכאורה ניצחון לזוהר. במציאות, ממש לא. על פי התוכנית, חגואל וכץ מתאחדים ביום שאחרי, יש להם רוב בצירים הישראלים ויחד עם היתרון המכריע בצירי חו"ל, מוריד חגואל נוקאאוט כואב לזוהר. נגמר? לא, בקושי מתחיל.
הבזאר הטורקי גורם לכל אחד מהמשתתפים לבגוד בשני, לכרות ברית עם השלישי ולהפר אותה עם הרביעי. האיחוד בין חגואל לכץ, שתכננו יחד ללכת על הראש של זוהר, מתפרק ובמקומו קם איחוד בין זוהר לכץ. כולם חושדים בכולם, ובצדק. אבל גם זוהר וכץ ביחד מפסידים לחגואל, שמקבל את רובם המכריע של צירי חו"ל שמשקלם בהצבעה, כזכור, הוא 60%.
אז מה עושים? מה שצריך. כלומר משנים את כללי המשחק אחרי שהוא נגמר. מורשת ביבי, שכאמור תומך במיקי. זוהר מוביל הצעה לשינוי חוקת הליכוד כך שתאפשר ליו"ר התנועה (נתניהו) למנות מטעמו 10% מצירי הליכוד העולמי וגם להפוך את היחס בין צירי ישראל לצירי חו"ל. במקום 60-40 לטובת חו"ל, שיהיה 60-40 לטובת הצירים הישראלים. אם זה עובר, זוהר מנצח.
כדי שזה יעבור, צריך רוב של שני שלישים במרכז. מתכנסת הצבעה, וזוהר וכץ גורפים 60% בלבד. חסרים להם 6% בודדים, אבל החוקה לא משתנה. חגואל הוא עדיין המנצח. מה עושים עכשיו? שוברים את הכלים. זוהר, בסיוע היועץ המשפטי של הליכוד, וכנראה גם חיים כץ, החליט לפצל את סיעת הליכוד העולמי. שחגואל יישאר לבד עם הצירים שלו. סיעה אחת תהיה "הליכוד העולמי", סיעה שנייה תהיה "הליכוד הגלובלי" או "הבינלאומי" או משהו. בדרך זו הוא בעצם שורף את המועדון. חגואל לא יוכל להיבחר במוסדות הלאומיים לתפקיד שבו חשק מהרגע הראשון: יו"ר ההסתדרות הציונית. תתמוך בו רק חצי סיעה. הוא יישאר בלי כלום.
אז חגואל הבין, ונשבר. ואז הושג "הדיל הגדול". הנִצים כולם נאספו סביב פנכת השמנת וחילקו אותה ביניהם. המבוי הסתום ייצר את פריצת הדרך המיוחלת. זה ההסכם ההיסטורי שהושג: יעקב חגואל ייבחר לתפקיד יו"ר ההסתדרות הציונית. הוא ייכנס לנעליו של תיאודור הרצל. חיים כץ יהיה יו"ר קק"ל בעוד שנתיים, רוטציה עם היו"ר שנבחר עכשיו, דובדבני. ומיקי שלנו יקבל סוף־סוף את הליכוד העולמי. וגר זוהר עם חגואל, וכץ עם דנון ירבץ. לכאורה.
ואכן, הכל קרה. יעקב חגואל, עד עכשיו מ"מ יו"ר ההסתדרות הציונית, נבחר לתפקיד. כץ ייכנס לתפקיד יו"ר קק"ל ב־2022. אחלה אקזיט שבעולם. ומיקי זוהר יהיה יו"ר הליכוד. אה, בעצם, מתי הוא יהיה? כי ההצבעה ליו"ר הליכוד מתקיימת אחרי שכל שאר חלקי הדיל נסגרו, הוצבעו, נבחרו ומוסמרו. וזו הייתה טעותו הענקית של זוהר.
יומיים לפני ההצבעה על הליכוד העולמי הגיח ממחבואו דני דנון, זה שהיה פעם יו"ר הליכוד העולמי ונרשם להתמודדות על התפקיד. על פי הדיל, אף אחד לא היה אמור להתמודד מול זוהר. אבל דנון לא היה חתום על ההסכם הזה. הוא, מה אכפת לו זוהר, מה לו ולחגואל, כל ההבלים האלה לא נחשבים בעיניו. זוהר הבין שנפל קורבן למארב מתוחכם. הוא אץ־רץ לבית הדין העליון של הליכוד, הוציא מיד צו מניעה נגד קיום הבחירות, ונופף בו בהתלהבות. דנון התעלם. מבחינתו, הליכוד העולמי לא כפוף לבית הדין של התנועה בארץ, אלא לבית הדין העליון של הליכוד העולמי. שזוהר יערער שם, לא כאן.
הבחירות התקיימו. דנון גרף 95%. יש לו רוב עצום בגוף הבוחר. זוהר כלל לא התמודד. ביום שני יהיה דיון בבית הדין העליון של הליכוד פעם נוספת. הפעם על מנת להכריז על הבחירות כבטלות ולהדיח משורות הליכוד את דנון. איך הליכוד יכול להדיח את יו"ר הליכוד העולמי? אחד מבדחני המפלגה נזכר בקטע שקרה פעם בין ראש הממשלה שמיר לנאמנו רוני מילוא. כשנחה הרוח על מילוא, הוא היה אומר לשמיר "אדוני, תעשה לי כבוד, אתה אומנם יו"ר הליכוד, אבל אני יו"ר הליכוד העולמי. אתה בסך הכל סניף אצלי".
זוהר נותר, לפחות בינתיים, ומרבית תאוותו בידו, אבל התפקיד אצל דנון. המילה האחרונה לא נאמרה, וממה ששמעתי במהלך התחקיר המפרך לטור הזה, אני מניח שזוהר יקבל ביום שני את הסעד שהוא דורש, ואולי בצדק. אבל האירוע הוא אחד המגוחכים אי־פעם. בינתיים הרים דנון את רף ההטרלה והודיע לנתניהו שהוא דורש פריימריז על ראשות הליכוד. כן, ההטרלה של ביבי חזרה. לנתניהו אין חיבה עודפת לפריימריז. גם כשהוא מקיים אותם, זה תמיד במועד הכי נוח לו (ולא ליריב) ובתנאי מעבדה. אם יהיו בחירות בשנה הבאה, התכוון נתניהו לדלג על פריימריז (גם לרשימה לכנסת). אז דנון לא זורם עם זה.
מה קרה כאן בעצם? אם תשאלו את סביבת זוהר, הכל בכלל בגלל דוד ביטן. איך הגענו לביטן? שאלה מצוינת. יום אחד בחודש יולי הגיח ביטן מתוך אפלת הצהריים וצייץ את הציוץ הזה: "לצערי הרב, הליכוד הגיע לשפל חדש, נתניהו ומיקי זוהר לוחצים על יעקב חגואל לבגוד בחבריו בליכוד העולמי ובסוכנות, וזאת בהתניית מינויו של דני דנון לכהונה נוספת של שגריר, אם יפעל על פי דרישתם".
צייץ, ונעלם. האמת היא שזוהר אכן פעל אצל נתניהו כדי שדנון, בעל בריתו של חגואל, יקבל את תפקיד השגריר באוסטרליה ולא יפריע לו כאן. נתניהו נטה לזרום, אבל הציוץ של ביטן הפחיד אותו. רק זה חסר לו עכשיו. זוהר פנה למשנה ליועמ"ש דינה זילבר וניסה להכשיר את המהלך. הוא הצליח, איכשהו, אבל את נתניהו זה לא שכנע. מי שנכווה ברותחין, וגו'.
אז דנון נעמד בפינה וחיכה שם לזוהר. הוא לא יהיה שגריר באוסטרליה? אז זוהר לא יהיה יו"ר הליכוד. עכשיו הוא חוגג. מבחינתו, כל הדילים בין זוהר לחגואל לא קשורים אליו. זוהר, לעומתו, מעיד בפורומים סגורים שדנון היה חלק מהעסקה כולה והיה "בתוך החדר" בכל הפגישות. כך או אחרת, המצב משעשע. זוהר נבגד על ידי כולם, דנון עשה לו כיפה אדומה, דנון מטריל עכשיו את נתניהו, וכולם דורשים להדיח את כולם מכל התפקידים ובכלל. מה שנותר לנו זה לאחל בהצלחה לכל הצדדים ולהמתין בדריכות לפרקים הבאים.