זה החל בהפתעה, המשיך בגועל, בחרדה ובמיאוס ומסתיים בצחוק לעגני ומשחרר. תופעת טראמפ. הלעג מוצדק, הצחוק בעייתי. בצד הפגנות השמחה ההמוניות על בחירת ביידן נערכו כמה הפגנות מחאה של תומכיו. סדרי הגודל היו בערך כמו הפגנות המחאה בבלפור מול הפגנות הנגד של הביביסטים.

ראשי החץ של טראמפ הפגינו השבוע בפנסילבניה, מדינת מחלוקת בעניין סדרי ההצבעה. מעין מיליציות. חלקם חמושים, כולל רובים, אפודים וקסדות, ולבושים בחאקי צבאי. היו שם ארגוני "הנערים הגאים" (Proud Boys), "העליונות הלבנה" (White Supremacy) ועוד. מאחוריהם ניצבים עשרות מיליוני אזרחים אמריקאים, ובראשם טראמפ. גם בהנחה שבתי המשפט, כולל העליון, ישליכו אותו ואת טיעוני זיופי הבחירות, עדיין יש לחבורה הזו פוטנציאל להבעיר את הרחובות, הפעם כראש החץ של מפלגת טראמפ.

שלושת הדברים הראשונים שטראמפ יעשה אחרי שיצא מהבית הלבן יהיו כנראה חוזה מיליונים על ספר; הקמת מפלגה בראשותו וקניית ערוץ טלוויזיה, אבל לא מן הנמנע שגם יעמדו מולו שלל חקירות, עם פוטנציאל ברור לכלא, בגין חשיפות, תחקירים וגילויים עליו שפורסמו בזמן נשיאותו. בינתיים אפשר להמשיך לצחוק.

השבוע הבטיח טראמפ לקיים מסיבת עיתונאים שהייתה אמורה לזעזע את העולם עם הוכחות לזיופי בחירות. התקשורת הוזמנה למלון הפאר “ארבע העונות”, אבל המסיבה עצמה התקיימה ברחוב נידח בפילדלפיה, בין חנות אביזרי מין לחנות גינון ששמה “ארבע העונות”. כך בדיוק נוהלה מדיניות ארצות הברית בארבע השנים האחרונות.

אכן, טראמפ בחוץ, וזו בהחלט סיבה למסיבה, אבל מיץ’ מקונל, מנהיג הרוב בסנאט ואיש איום ונורא, עדיין תקוע בסנאט כיו”ר. ויש לו, עדיין, רוב מסכל מינויים וחוקים שארצות הברית של ביידן זקוקה להם כדי לחזור לשפיות. זהו בהחלט עסק ביש. אובמה תיעב את מקונל שטרפד כל יוזמה בהיותה יוזמת אובמה. כשאמרו לאובמה: “לך, דבר איתו, אולי תסתדר איתו”, השיב: ”למה שא־ת־ה לא תדבר ותסתדר עם מקונל?”.

אמריקנולוגים אומרים שלביידן יש יחסים טובים עם מקונל, ובכלל בנועם הליכותיו ובהיכרות מעמיקה עם מחילות הסנאט, הוא עשוי להוציא ממקונל הנחות משמעותיות. בינתיים ינסו הדמוקרטים להכניס שני סנאטורים משלהם בבחירות שנותרו בינואר ולקחת את כל בית הנבחרים. רק אז תושלם המהפכה.

בינתיים יש צרות בבתי הנבחרים. לא ניתן להתעלם מההישג של המפלגה הרפובליקנית בבחירות לבתי הנבחרים. הם אפילו נגסו בקונגרס, אבל הנחת העבודה היא שביידן עשוי לרכך אותם. החדשות הטובות הן איפא”ק אאוט, וג’יי סטריט אין. באיפא”ק טוענים כי הם נאמנים לכל ממשלה בישראל וממשל בארצות הברית, אלא שהתמיכה של איפא”ק במלחמת נתניהו בדמוקרטים היא ברורה מדי מכדי שהדמוקרטים יתעלמו ממנה. אני מניח שכמו כל יהודי טוב בגולה, איפא”ק עשוי לשנות בזריזות את אופיו, דעותיו ומהלכיו ולהכריז על נאמנותו לפריץ החדש.