לתוצאה אחת של הבחירות לנשיאות לא היה צורך להמתין, היא הייתה ידועה מראש. החברה האמריקאית מפולגת ושסועה. מעצמת העל, סמל הקדמה והחדשנות, נחשפה במלוא כיעורה כחברה חצויה, קרועה, מפוצלת. 

מחנה של 60 מיליון אמריקאים אמרו "אוקיי, דונלד טראמפ מטורלל, גס רוח, שקרן, רומס כל מוסכמה, בז ולועג למדינות ידידותיות - אבל הוא הנשיא שלנו, וזה מה שאנחנו רוצים". 60 מיליון אחרים ציפו למהפך. "לא ייתכן שאדם כמו טראמפ ימשיך לשבת בבית הלבן", אמרו לעצמם. בין אלה שחשו כך היו גם רפובליקנים בכירים, פרשנים ואישי ציבור ימניים.

הנאום של ג'ו ביידן. צילום: רויטרס

אבל התברר שזהו לא טראמפ ששנוי במחלוקת - אמריקה היא ששרויה במחלוקת. זה עצוב, מדכדך ומטיל צל כבד על מה שארבע השנים הקרובות צופנות לארה"ב, לעולם החופשי וגם לישראל. אפילו הקורונה, שגבתה כבר את חייהם של יותר מ־230 אלף אמריקאים, לא הצליחה לבלום או אפילו לרכך את הפילוג והשיסוע. 

נתונים מעודכנים מראים על גידול משמעותי במספר הנדבקים המאומתים ברוב המדינות בארה"ב, ולא נראה שום סימן לחיסון בעתיד הקרוב. אבל המגיפה לא ניצבת בראש דאגותיהם של תומכי טראמפ. הם לא הושפעו מהעובדה שהנשיא ידע כבר בינואר על התפרצות הנגיף, והם אפילו לא יכולים ולא מנסים להכחיש כי הוא נכשל באופן טוטאלי בהתמודדות עם המגיפה. 

מה שהכריע עבורם הוא המצב הכלכלי והמשבר הצפוי במשק האמריקאי, שנזקיו כבר נראים ומורגשים. להערכתם, ואולי לאמונתם, טראמפ ראוי יותר, כשיר ומבטיח יותר לטפל במשבר הכלכלי מאשר ג'ו ביידן. כך או כך, לא משנה מי יוכרז בסופו של דבר כנשיא הבא - "ניצחון" הוא המונח האחרון שהוא יוכל להתהדר בו. באומה כל כך שסועה ומפולגת אין מנצחים.

ניצחון של טראמפ יסב לו סיפוק עצום, ובזכות. מהרגע שנכנס לבית הלבן, התקשורת בארה"ב לא הניחה לו לרגע אחד. לא זכור נשיא בהיסטוריה האמריקאית המודרנית שספג גלי ביקורת, התקפות, כינויים מעליבים, ביטויי לעג וביטול בהיקף, בקצב, בעקביות ובאובססיביות שלהם זכה טראמפ. אך הצונאמי האנטי־טראמפי שאמצעי התקשורת בארה"ב יצרו והזינו העצים אותו כדמות מפורסמת, העניק לו תדמית של מותג פוליטי חדש ומרתק, הצמיד לו מוניטין של מוצר חברתי חדשני שכדאי לנסות, גם ואולי דווקא כי מדובר בהימור.

יהיו התוצאות הסופיות אשר יהיו, מדובר בכישלון מהדהד של אמצעי התקשורת בארה"ב. "המעצמה השביעית" התגלתה כישות שיכורת כוח, גורם מלא יהירות ויומרה. כתבים ותיקים, פרשנים ידועים ובעלי טורים מוערכים נחשפו שוב ושוב כמנותקים מהלכי הרוח בציבור הרחב, כמי שאינם מודעים לרגשות השולטים במגזרים השונים, ולא מעודכנים בתמורות שחלו במאזני הכוח בחברה האמריקאית.

בעת כתיבת שורות אלו אין נתונים רשמיים על אופן הצבעתם של יהודי ארה"ב, אך לא קשה להעריך כי רובם הגדול הצביעו עבור ביידן (כפי שנחפז להודיע ארגון ג'יי סטריט ביום רביעי). כל הסקרים שהתקיימו בשבועות האחרונים הצביעו על כך בבירור. בבחירות 2016 קיבלה הילרי קלינטון 71% מקולות היהודים, ובכירים בקהילה היהודית בניו יורק העריכו כי ביידן יזכה ברוב גדול וגורף יותר.

בישראל לא כל כך מודעים לעובדה שביידן נחשב בקרב ההנהגה היהודית כאוהד ותיק, תומך נאמן וידיד אמת של היהודים ושל ישראל. כך הוא מוגדר בכל שיחה עם בכירים ועסקנים יהודים בניו יורק. מי שלא התפעלו מההגדרות האלה הם היהודים הנמנים עם המגזר הדתי, החרדי והחסידי, שרובו הגדול מתרכז בברוקלין ובקווינס. לפי סקרים מעודכנים, רוב של למעלה מ־80% ממגזר זה תומך בטראמפ.

בכל אופן, מהסקרים האחרונים עלה כי ישראל איננה מהווה שיקול המשפיע על אופן הצבעתם של מרבית היהודים בארה"ב. עבור המחנה היהודי הליברלי הגדול, המהווה רוב בקהילה, גישתו הידידותית של טראמפ לישראל לא היוותה פקטור. זה מחנה שחי כאמריקאי, והשיקול המרכזי שלו הוא בחירה בנשיא שיהיה טוב לאמריקה. ואילו בעיני הרוב הגדול במגזר החרדי־חסידי, ישראל היא מדינה ציונית, וידידות כלפיה איננה בדיוק מעלה חיובית חשובה. רחוק מזה. על כך גוברת רק אהבתם של האחרונים להתנהלותו המתריסה, הפוגענית והמלעיגה נגד מוסכמות פוליטיות וחברתיות.