בימים האחרונים היה בנימין נתניהו מושקע כל כולו בסיכול הצעת ההחלטה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות. הוא קטע את ישיבת קבינט הקורונה כדי לבלום את ההחלטה (שכבר אושרה בכנסת, בטרם היו"ר יריב לוין ביטל את ההצבעה), הוא הטריף את אנשיו שישתוללו על זה, ארגן קומבינה שבמסגרתה תדחה ימינה את ההצעה להקים ועדת חקירה לשופטים כדי לא לתת לכחול לבן תירוץ לתמוך בוועדת החקירה לצוללות. הוא הטריף את מקורביו ושותפיו, הוא נלחם על זה כאילו הוא נלחם על הבית. הוא נקט את כל האמצעים, כולל המיוחדים ביותר, כדי לטרפד, תרתי משמע, את הצוללת הגרעינית הזו שמתגנבת לנמל הבית שלו.

ההצבעה בכנסת על הקמת וועדת החקירה לפרשת הצוללות. צילום: דוברות הכנסת

הסיבה פשוטה: הוא באמת נלחם על הבית. נתניהו יודע מצוין למה הוא לא יכול להרשות לעצמו ועדת חקירה ממלכתית, ממשלתית או פרלמנטרית לחקירת הפרשה הזו. הוא לא צריך שמצעד הקצינים הבכירים ואישי הביטחון הוותיקים יתייצבו להעיד בשבועה מול מיקרופון ומצלמה על המאורעות ההם. הוא ממש לא מעוניין שעשרות התצהירים שהוגשו לבג"ץ על ידי התנועה לאיכות השלטון יהפכו לעדויות מצולמות וציבוריות.

אסור לו שהסירחון הזה יחזור לסדר היום הציבורי. הוא מבין שהציבור מבין את הסיפור הזה. גם בלוטות הריח המותשות של תושבי ישראל יודעות לזהות את הצחנה הזו. נתניהו יעדיף אפילו את העיסוק בקורונה על פני העיסוק בצוללות, בספינות המגן, בהפרטת מספנת חיל הים ובכל שאר התעלולים שנרשמו בדברי הימים של מצולות השחיתות. לכאורה.

נתניהו ואנשיו משננים כבר זמן רב את העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה סגר את התיק בלי לחקור את נתניהו. "נתניהו נקי", הם זועקים, "ביבי לא חשוד", הם קובעים ומנופפים בקבלות ובהחלטות שהנפיק לטובתם היועמ"ש אביחי מנדלבליט. הם צודקים. זו החלטתו של מנדלבליט. כשהוא מחליט לטובתם, הוא מלך. כשהוא מחליט נגדם, הוא תופר תיקים, מפיל ראש ממשלה מכהן, נסחט על ידי שי ניצן ועבר פעם ברחוב שבו גרה סבתא של גדעון סער.

הם הפכו את מנדלבליט לשק חבטות לאומי (רק אתמול רשם אחד הדוחים בביביסטים, עו"ד יוסי כהן, עוד מופע אמוק מחליא נגד היועמ"ש בכאן רשת ב'), אבל הם לא מתביישים להתפאר בהחלטתו כשהיא לטובתם. החוצפה מתה ונקברה קבורת חמור בפטיו של בלפור. מתברר שמנדלבליט יכול לזכות את נתניהו, אבל אסור לו להגיש נגדו כתב אישום.

הדיון על הקמת ועדת חקירה לצוללות (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)
הדיון על הקמת ועדת חקירה לצוללות (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

אותו הדבר בדיוק עם ביטול ההצבעה בכנסת על הקמת ועדת החקירה: מ"מ היועץ המשפטי לכנסת שגית אפיק החליטה, לאחר שבדקה את האירוע, שביטול ההצבעה על ידי היו"ר לוין מוצדק (עתירה לבג"ץ בדרך). איזו חגיגת בית שואבה פרצה באותו רגע בקרב הביביסטים. הנה, היא החליטה! היא בדקה ומצאה! הם שוכחים את מסע הג'יהאד המטורלל שלהם נגד "הפקידים" נגד "הממונים", נגד "המשפטיזציה", נגד כל אלה שלא נבחרו אבל מחליטים וגוזרים גורלות. חייבים להציל את המדינה מציפורניהם, זועקים הביביסטים שוב ושוב ושוב. אז פתאום, כשפקידה (ממלאת מקום) מחליטה משהו לטובתם, הם מעלים אותה על נס. אם הייתה מחליטה נגדם, היו מעלים אותה על שיפוד.

אותו הדבר עם בג"ץ. פעם בשבוע־שבועיים הם מתניעים את צי ה־D9, מגיחים מהימ"חים ומסתערים על בית המשפט העליון עם רצח בעיניים. אבל כשבג"ץ מחליט ברוב של 11-0 שנתניהו יכול להמשיך לכהן גם תחת כתב אישום בשוחד, הם רוקדים דבקה נלהבת סביב אסתר חיות. אלה הם חוקי הדמוקרטיה הביביסטית. הכל בסדר, בתנאי שזה מתיישר עם המנהיג.