המפגינים ששטפו את הרחובות עושים את התפקיד של גנץ במקומו

בשיחתם האחרונה בשבוע שעבר, אמר בני גנץ לבנימין נתניהו את הדבר הבא (לא ציטוט מדויק): אני מביא בחשבון שיכול להיות שלא תהיה רוטציה ושלא אהיה ראש ממשלה, אבל אני רוצה שתדע שבמקרה כזה גם אתה לא תהיה ראש ממשלה. אתה תסיים את חייך הפוליטיים.

השר יזהר שי מכחול לבן חזר על המסר הזה אתמול באולפן "פגוש את העיתונות". הפרשנות (המוטעית) לדברים עסקה באופציה להקמת ממשלה אלטרנטיבית בהצבעת אי־אמון קונסטרוקטיבי. על פי התיאוריה הזו, כחול לבן תסייע לסיעות האופוזיציה להפיל את הממשלה ולהקים חלופית תחתיה.

לדעתי, גנץ התכוון לדברים אחרים. אחד מהם, היא האפשרות להעביר חקיקת שחיתות מהסוג שהיתה אמורה לעבור לפני הקמת הממשלה: חוק שיקבע שנאשם בפלילים לא יכול לכהן כראש ממשלה או להיבחר לכנסת. חוק שאותו רצו אביגדור ליברמן ויאיר לפיד להעביר בטרם קרס גנץ והצטרף לנתניהו. חוק שהיה מונע מנתניהו להתמודד בבחירות נוספות.

אני מאלה שסברו שגנץ קיבל את ההחלטה הנכונה (אם כי קשה מנשוא) בנסיבות המצב ההוא. הוא קיבל אותה מסיבות לאומיות, לא אישיות. לא הייתה ממשלת מיעוט, לא הייתה אופציה טובה אחרת, ח"כ צבי האוזר היה מעמיד את עצמו לתפקיד יו"ר הכנסת, אלמלא עשה זאת גנץ.

הבעיה היא שמרגע קבלת ההחלטה ההיא, גנץ ומפלגתו מפגינים אוזלת יד מהדהדת, חדלות אישים נוראית, התרפסות מבזה ומיותרת ואפסות שאין לה גבול מול בנימין נתניהו. את כל זה הם עושים אף שלנתניהו אין "שוט" אמיתי: הוא לא יכול לפטר את גנץ או מי משריו, הוא משותק, הוא תלוי לגמרי בשיתוף הפעולה של גנץ ויד אחת שלו קשורה מאחורי הגב.

תארו לעצמכם מה היה קורה עכשיו לנתניהו אם ליברמן או לפיד היו שותפיו לממשלת הרוטציה. איך הם היו נכנסים בו כשהיה מתברר להם שדקה אחרי חתימת ההסכם הוא מפר אותו. מה הם היו משאירים ממנו כשהיו מבינים שאין לו כוונה להעביר תקציב מדינה הנדרש לנו כעת כחמצן לנשימה, רק כדי לשמור על "נקודת יציאה" להפרת ההסכם. איך הם היו מתנהגים לנתניהו אם היה ממשיך במעלליו הלא ייאמנו, שזיכו אותו (בצדק) בתואר "ראש משפחת פשע".

בני גנץ מוכיח בשבועות האחרונים שהוא לא כשיר להנהגה. אין לו את זה. הוא מפחד מהצל של עצמו, מהסס לפני כל החלטה מתבקשת, אחרי שמקבל אותה מזגזג ומתחרט, לא מעז להביט לנתניהו מקרוב, בלבן של העיניים, לא מצליח לאסוף את עצמו ולהגיד "עד כאן".