יום רביעי. פג תוקף סליחות יום הכיפורים, אבל עדיין לא מאוחר לבקש סליחה מהפלסטינים. כבני אדם וכעם. חשבון הדמים שראוי לסליחה מצדנו (שפלסטינים יעשו את חשבון הדמים שלהם, יום הכיפורים נועד לחשבון עצמי של היהודים) הוא כדלקמן: על פי חשבון “בצלם”, מינואר 2009 עד 31 באוגוסט 2020 נהרגו 3,532 פלסטינים מירי צה”ל וכוחות הביטחון (כולל ברצועת עזה ובמבצע צוק איתן). המדיניות של ממשלות הימין היא שמצד הפלסטינים קיים איום קיומי, ולכן עלינו למגר אותו כשהוא קטן (מספר ההרוגים, לתפארת מדינת ישראל, כולל 694 קטינים ו־324 נשים, ולא כולל 28 פלסטינים שנהרגו בידי אזרחים ישראלים).

הפגנות הפלסטינים נגד ההסכם הישראלי עם איחוד האמירויות. צילום: רויטרס

עכשיו תחזרו אחורה ותציצו במספר הכולל של הרוגי מלכות דוד: 3,532 פלסטינים. כמה מתוכם פצצות מתקתקות ומחבלים שיוצאים לפגע מטעמים של מדיניות שמאיימת על קיום מדינת ישראל? כמה מתוכם צברו זעם סביבתי ו/או שכול אישי ויצאו לנקום? ועדיין לא דיברנו על המיליונים שחיים במציאות של משטר צבאי אלים, שממית התנגדות לגיטימית ומצמית תחושה אנושית בסיסית של זהות וחופש ביטוי ותנועה.

עזבו רגע מספרי חיסולים, ממוקדים יותר או פחות, לטובת סיפורים קטנים של חיי יומיום שבונים מציאות בצד הגוויות. סרטון שפורסם באתר "בצלם" מראה איך לפני כחודש, בליל 11 בספטמבר, קרבו כמה נערים מקריית ארבע (כך הם הוצגו באתר) לביתה של פלסטינית וילדיה, סמוך לשכונתם. השליכו אבנים וניהלו דיאלוג שכלל קללות וביטויים קשים שנשלחו לעבר תושבי הבית, בהם "חזיר”. בבית בזמן הזה דממה. מתנחל נוסף מקלל את מוחמד בגסות. אחר קורא: “אוסקוט יא שרמוטה”. מתנחל יוצא קדימה, מפנה את גבו אל הבית וחושף את אחוריו: “אם יש לך מילה תגידי”, וזה נמשך ומידרדר. הבית לא מגיב. המשך זריקת אבנים.

לכאורה אין קשר בין ההתעללות על בסיס יומיומי ובין מדיניות הממשלה. למעשה מדובר בכלים שלובים שמטרתם סילוק הפלסטינים לטובת מתנחלים בכל רחבי הגדה המערבית. לכאורה, בממד הרחב של פעילות שב”כ וצה”ל, מדובר במלחמה בטרור. למעשה, מדובר במדיניות לחץ של ממשלה שמנצלת את כוחות הביטחון ומסרבת ללכת למשא ומתן על הסדר מדיני או הסדרה צבאית – כל מצב שיחייב רגיעה. קוראים לזה כיבוש, או כיבוס - אם אתם מתעקשים על כך שאלוהים ציווה לנו את הארץ, והוא ימחל לנו על כל חטאותינו בכל יום כיפורים מדי שנה.

למי שיש קיבת ברזל, מצפון ממורק ושעמום של חגי תשרי, מומלץ להיכנס לאתר “בצלם” או להצטרף למצעד המחאה הגדול. זו לא מחאה רק נגד נתניהו. אם לא הבנתם, המחאה היא נגד המצב, והכיבוש הוא חלק מהמצב. לא תראו שם מסה של כיפות סרוגות, בטח לא שטריימלים – לאלה יש אלוהים משלהם, ודרכיו הנסתרות כדי להשיג את מבוקשם.