אחת הטעויות העיקריות שעשה האוצר במהלך משבר הקורונה היא העובדה שהוא גרם למשק ולמעסיקים להתמכר לתופעת החל"ת. האוצר החליט, בצדק רב, לקחת עליו את תשלום השכר של השכירים בסקטור העסקי שהוצאו לחופשה ללא תשלום – אבל עשה זאת ללא תנאי כלשהו וללא הגבלה כלשהי, בניגוד לחלק ממדינות הערב. המחסור בתנאים והמחסור בהגבלות תמרצו מעסיקים רבים להוציא כמה שיותר עובדים לחל"ת, ייתכן שחלקם שלא ממש לצורך, אלא אולי צורך בהתייעלות. עכשיו הגענו לשוקת שבורה – שבה קצב החזרה לעבודה אינו משביע רצון והמשק מתקשה להיגמל מתופעת החל"ת.
לכן, הכיוון של האוצר וישראל כ"ץ, השר הנכנס, הוא נכון: צריך להעניק תמריצים או פיצוי למעסיקים כדי להחזיר את העובדים לעבודה – וסכום הפיצוי הכולל שנקבע עומד על 6 מיליארד שקל. על פי המתווה שגובש ואושר אתמול בממשלה, יינתן מענק לכל עסק בגין כל עובד שיוחזר החל מה-1.6 בסכום כולל של 7,500 שקל. בגין עובדים שהוחזרו לתעסוקה החל מה-1.5, יקבל העסק מענק בסכום כולל של 3,500 שקל.
על פי פרטי המתווה המענק יינתן בארבע פעימות שוות בכל חודש בגין כל עובד זכאי, החל מהעובד הראשון שנקלט החל מהתאריך שנקבע; כמו כן המענק ישולם החל מחודש יולי בגין משכורת חודשים מאי ויוני. לאחר מכן ישולם המענק בגין כל חודש מיד לאחר תשלום המשכורת לעובד ולאחר דיווח לשירות התעסוקה על ידי העובד והמעביד.
בנוסף, לא תחול כל מגבלה על היקף החזרת העובדים ועל הסכום שהעסק יקבל. ככל שייקלטו יותר עובדים לעבודה, כך יגדל הסכום. כמו כן, כ"ץ החליט להפחית את סך השכר החודשי שממנו יינתן המענק עבור עובד, והוא יעמוד על 3,300 שקל בלבד, כך שזה יהווה תמריץ להחזיר לעבודה גם לעובדים במשרות חלקיות, במשמרות ולסטודנטים.
העיקרון של התכנית כאמור הגיוני, אבל הקצאת המקורות לא יעילה, לא שיוויונית ולא הוגנת. ראשית, כמו שהאוצר נכנס ללא תנאי לעניין תשלום החל"ת הוא נכנס ללא תנאי וללא הגבלה לעניין התשלום עבור ההיפרדות מהחל"ת. למה לשלם מהעובד הראשון שמוחזר לעבודה ולא לפי מס' עובדים מינימלי בהתאם להיקף העסק?
שנית, וזה הרבה יותר משמעותי: המענק מפלה בין העסקים עצמם ולא עושה שום הבחנה בין רמת הפגיעה בכל עסק ועסק. עסק שלא נפגע כלל, עסק שהכנסותיו ירדו ב-10% ועסק שהכנסותיו ירדו ב-40% - כולם יקבלו את אותו מענק לעובד. למה? אולי כי זה יותר קל לחלק כך את הכסף.
יתר על כן, מה קורה עם שני עסקים שרמת הפגיעה שלהם זהה אבל כל אחד הוציא מספר שונים של עובדים לחל"ת – האחד, נניח, הוציא רק 20% מעובדיו לחל"ת והשני הוציא כפול מכך, 40% עובדים לחל"ת. למה שדווקא העסק שהוציא יותר עובדים לחל"ת עם פגיעה זהה יקבל סכום פיצוי כפול
שר הכלכלה עמיר פרץ, איש מפלגת העבודה, הציע מתווה אחת שבו תהיה הבחנה בין עסקים שנפגעו כלכלית ממשבר הקורונה לאלה שלא נפגעו. פרץ הציע לפצות רק עסקים שהיתה להם ירידה של 25% ומעלה מחזור העסקים. פרץ טען, בצדק רב, שבמתווה של האוצר לא מקבלים פיצוי מעסיקים שרמת הכנסתם נפגעה והם נלחמו לשמר את פרנסתם של עובדיהם למרות זאת. הוא הציע פיצוי לכל מעסיק שהכנסותיו נפגעו אבל הוא נלחם על עובדיו והשאיר אותם בתעסוקה. הצעתו של פרץ נדחתה אבל נתניהו נתן לו איזושהי סוכריה: הוחלט להקצות 500 מיליון שקל מתוך ה-6 מיליארד שקל לטובת מענקים למעסיקים שלא שלחו את עובדיהם לחל"ת, למרות שהכנסותיהם ירדו בלמעלה מ-25%.
אני רחוק מאוד מעמדותיו הכלכליות של פרץ, אבל במקרה הזה הוא צודק. מוטב היה אם האוצר היה מרכיב נוסחה כלשהי הלוקחת בחשבון את היקף הפגיעה של העסק ואת מספר העובדים שהוצאו לחל"ת – וכך מתמרץ עסקים להחזיר עובדים. כנראה שפיצוי פר עובד הוא פחות מסורבל, אבל זו ממש לא סיבה לחלק 6 מיליארד שקל בצורה לא הוגנת.