שיחות בהר הבית - יום ירושלים: הר הבית אינו בידינו
אופירה הלוי
/ 07:31
פתקי בחירות. צילום: פלאש 90
"ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כ"ה, י"ז). מסביר רש"י: "כאן הזהיר על אונאת דברים - שלא יקניט איש את חברו!". מבינים אנו שיש איסור לרמות, אך לא רק זה אסור. גם להקניט את חברו ולגרום לו בזה צער מצוי תחת הציווי "ולא תונו".
טור זה בדרך כלל אינו עוסק באקטואליה, אלא בדברים עיוניים מדברי חז"ל. אך לא אמנע הפעם מלהצביע על מום קשה שהחברה שלנו ומנהיגיה לוקים בו בשנתיים האחרונות. שנתיים של איבה, שנאה ומשטמה, שנתיים של "חגיגת הדמוקרטיה" הנמשכת מדי מערכת בחירות כל כמה חודשים. איש את מנהיגי המפלגה היריבה מגדף ואין מתום ברחובותינו. כמה הקנטות ולשון הרע נשפכים מלשוננו. כמה פעמים עוברים מנהיגי המפלגות כולם על האיסור אותו הזכרנו לעיל "ולא תונו איש את עמיתו" וכדברי רש"י - "שלא יקניט איש את חברו".
והסביר רבינו בחיי (רבי בחיי בן אשר אבן חלואה, ספרד 1340-1255, מחשובי פרשני התורה) שגם המקניט ייפגע - "למה חמור כל כך איסור זה של הוצאת דיבה רעה והלבנת הזולת? כי "המתאנה (האדם שהעליבו אותו ברבים) מצטער ביותר ומחליש דעתו ולבו נכנע על צרתו ומתפלל מתוך דאגת לבו בכוונה ונשמע". כלומר, תפילתו נשמעת במרום ופוגעת במי שכה השפיל והעליב אותו.
הזהירות שבה נקטו גדולי התורה בכל הדורות לבל ייפגע איש ולו התלמיד הצעיר ביותר בגין מילה מיותרת או פוגענית, היא תמרור לכולנו והלוואי שגם פוליטיקאים יפנימו ולו חלקיק מתורתם. ה"חתם סופר" (הרב משה סופר שרייבר, 1762-1839, מכונה כך על שם ספרו) היה ראש ישיבה ענק וגדול הדור, אבל מעבר לגדלותו בתורה, יש ללמוד מהנהגתו והזהירות שנקט ביחסים ש"בין אדם לחברו".
תלמיד צעיר היה לו בשם יצחק אהרון לנדסברג, שכונה בישיבה איציק אהרון שולסבורגר על שם עיירת מוצאו. הוא היה נער עילוי בעל זיכרון פנומנלי. פעם בשלוש שנים נהג החתם סופר לחזור על סוגיה שלימד לפני שלוש שנים ולהוסיף עליה חידושים וביאורים חדשים.
הנער איציק התגאה בפני חבריו כי הוא מסוגל לחזור כעבור שלוש שנים מילה במילה על כל דברי רבו וגם לזכור את התנועות שעשה רבו בכל משפט ולומר "כאן דפק באצבעו על השולחן וכאן משך במעילו". וכך עשה. חבריו צחקו והחתם סופר הרגיש בדבר. שאל מה פשר הצחוק? נודע לו הדבר והגיב בחריפות. סגר את הגמרא ועזב את השיעור.
התלמידים נבהלו מהקפדתו והנער כמעט התעלף. למחרת ציווה החתם סופר שכולם יגיעו לאולם השיעור. פתח ואמר כשדמעות זולגות מעיניו. אתמול חטאתי. לא נהגתי כשורה ופגעתי בתלמיד אוהב תורה ובמקום לשבחו, הלבנתי את פניו. אני מבקש מחילה מיצחק אהרון ואם הוא לא ימחל, לא אוכל להמשיך ללמד בישיבה.
כולם נאלמו דום. הנער בן ה־13 נאלץ לקום ולהגיד ברבים "אני מוחל" לגדול הדור. זה היה שיעורו של החתם סופר.
גם כיום יש מנהיגי ציבור שיבקשו מחילה?
