מחקר של אוניברסיטת תל אביב בשיתוף רשות העתיקות, הביא לפיתוח שיטות חדשניות לזיהוי וניתוח דנ"א עתיק מעורות בעלי חיים, שעליהם נכתבו מגילות מדבר יהודה.
השלמת "פיסות הפאזל" של המגילות הגנוזות התאפשרה לאחר שהחוקרים זיהו שרידי מגילות, שחתימתם הגנטית מלמדת שיוצרו מאותו בעל חיים, או מחיות קרובות גנטית וכך הצליחו למיין את הקטעים לקבוצות טקסטים שונות.
המחקר גילה שקטעי המגילות שנכתבו בשיטה האופיינית לכתבים הכיתתיים ממערות קומראן קשורים גנטית זה לזה, ושונים מקטעים אחרים שנכתבו בשיטות אחרות שנמצאו באותן מערות בקומראן.
מגילות שהובאו מן החוץ, כנראה משקפות את כלל התרבות של יהדות התקופה, ולא רק את העולם הרוחני של אנשי הכת המזוהה עni. החוקרים ציינו כי התוצאות מלמדות על פתיחות החברה היהודית בימי הבית השני לנוסחים שונים של ספרי המקרא.
לדבריהם, הממצאים מחזקים את התפיסה שעבור היהודים שחיו בתקופה זו, העיקר היה הפרשנות של משמעות הטקסט, לא הניסוח המדויק או הכתיב של התנ״ך.
עוד עלה מהמחקר, כי ניתוח השושלות הגנטיות השונות של בעלי החיים, אשר מהם יוצרו המגילות תורם להבנת תולדות המיסטיקה היהודית הקדומה והשפעתה. מגילות מדבר יהודה הוא שם כולל לכ-25 אלף קטעי קלף ופפירוס שהתגלו החל משנת 1947, רובם במערות קומראן ומקצתם באתרים נוספים במדבר יהודה.
בין היתר, הקטעים מכילים את העותקים הקדומים ביותר של ספרי המקרא. כיום מטופלות המגילות במעבדות רשות העתיקות בירושלים, שם הן מנוטרות בשיטות מדעיות מתקדמות, ונשמרות בתנאים המדמים את התנאים שבהם שרדו במערות במשך 2,000 שנה.
לדברי פנינה שור, מייסדת יחידת מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות, "האפשרויות הגלומות בבדיקות של דנ"א קדום בעורות המגילות מסעירות את הדמיון. כגוף האמון על המגילות, רשות העתיקות חותרת כל העת לשיתופי פעולה פורצי דרך עם גורמים בכל העולם, שיסייעו במיקסום הידע על הממצא החשוב ביותר של המאה ה-20".