זה לא סוד שהתקופה האחרונה משבשת את דעתי ואת סדר יומי. את רוב האחרונה העברנו לייקה הכלבה ואני, בהליכה נמרצת בין מקומות הבילוי הסגורים בעיר, עוברים ליד המקומות שפעם צבעו את העיר בצבעי הקשת וכיום עומדים אפורים, מאובקים וכאובים. בימי הסגר השני אני מוצא נחמה קטנה במספר מקומות של חברי האהובים, אשר מצליחים לייצר יש מאין ומעניקים לנו טיפת שפיות בתקופה זו.

הבסטה, שווארמת חזיר (צילום: מיכל לויט)
הבסטה, שווארמת חזיר (צילום: מיכל לויט)

ימי בית שני 
הבסטה בשוק היא לי בית שני ואם תשאלו אצלי בבית, יגידו לכם שהבסטה היא בית ראשון. אני מגיע בכל יום שפתוח בו, מצטרף לערבי הלימוד וההדרכה של הצוות וכל מה שיאפשר לי לשמור על מעט שפיות בחברת החבורה הנפלאה הזו. לפני חודשיים הזמין אותי אבירם כץ לבציר ארגמן בכרם מנרה של יקב רקנאטי, תוך שהוא מספר בחצי פה שזה בציר עבור יין ייחודי לבסטה. השבוע קיבלתי הודעה. נוסעים ביום שני לטעום מה יצא. 'ברור' השבתי, 'גם ברגל אני מגיע.'
 
יקב בתוך יקב
כשהגענו ליקב, קיבל אותנו היינן קובי ארביב, אחד האנשים שהביאו את רקנאטי לדיוק המרתק בו הוא נמצא. יקב רקנאטי מצליח לגשר בצורה נפלאה על הניגוד המובנה שיש ליקב בגודל שכזה. מצד אחד הוא חייב כיקב מאסה לייצר יינות מיינסטרים, נגישים ולא יקרים, אך ה-DNA שלו והזהות המיתוגית הם כשל יקב ארטיזנלי ומלא ייחוד, אם תרצו, יקב בתוך יקב.
 
לבנים שריריים
'נו, מה עם היין של הבסטה' שאלתי, חכה בסבלנות נטעם למעלה. התחלנו בטעימת חביות של בציר 2020, הלבנים מתנהגים כאילו הגיעו מהבציר הקר ביותר שהיה כאן, רזים ושריריים, מלאי נוכחות ועומק, תוך שמירה הדוקה על מאפייני הפרי ובשלותו. מקסים! מהאדומים פחדנו, היה חם עד כדי סיוט, אך מתברר שמרבית הבציר ברקנאטי, נעשה לפני תום השבוע הראשון של ספטמבר, לפני מכת החום הנוראה שהביא איתו המשך החודש.

אדומים רעננים
האדומים מרשימים ברעננותם, בין אם בזכות טריות הפרי ובין אם בזכות המימד שקיבלו בעזרת השימוש בשזרות ובאשכולות שלמים. המפתיע והיין שקסם לי מכולם, היה ביתוני, יין דק ושמראה שלפעמים קצת פחות זה קצת יותר. עלינו למעלה. 'נו מה עם היין של הבסטה' התחננתי, חכה נודניק. טעמנו את משרעת היינות מהבציר העכשווי. כיף לראות כיצד מצליח צוות הייננים של היקב לייצר קו מהודק שמקשר בין כל היינות בצורה קוהרנטית, מלאת ייחוד, תוך הדגשה עדינה ויפה של המאפיינים הזניים והאזוריים.

קובי ארביב, יקב רקנאטי  (צילום: אבירם כץ )
קובי ארביב, יקב רקנאטי (צילום: אבירם כץ )

היין של הבסטה 
ואז הגיע בקבוק לא מוכר, עם תווית צעירה וססגונית, עליה נכתב 'ארגמן בציר 2020 בסטה'. יש! על התווית האחורית מופיע הכיתוב 'יין ראשון לבציר'. כן תואם בוז'ולה מבית היוצר המשותף בסטה – רקנאטי. מרומם את הנפש לראות את היוזמה הנהדרת הזו, בטח בתקופה בה הרוב שקועים במלחמות סחר ושוכחים לרגע בשביל מה אנחנו פה. את התוויות מתברר עצבה אילה טל, והיא  נהדרת בעיני. אך התוכן סקרן אותי הרבה יותר.

הוא אדום בהיר וקליל, יותר סקלברונה איטלקי מאשר אדום ארגמני. כבר כשפתחו את הבקבוק התמלא החלל בריח של מיץ תותים טרי ומשגע. הניחוח ממשיך לקפץ בחינניות ומביא איתו חמוציות ואפילו רימונים טריים עם מעט קליפה. פרחוניות אביבית נפלאה. הטעם מתחבר בצורה יפה מאד, הפרי נושא איתו חמיצות קסומה והשזרות הביאו מן תוספת מרעננת  לחיך, שמרעננת אותו באופן קריר כמו של משחת שיניים. הסיום כייפי ומלא פרי. היין חייב להיות מוגש מעט קר בכדי להדגיש את הקופצנות הנהדרת שבו. איזה יופי של יין. מנצח מבחינתי רבים וטובים מאחיו הבוז'ולאים. אהה ויעלה בבסטה בתקופה הקרובה פחות מ 100 ₪. פתאום בא לי שווארמה.

רקנאטי, ארגמן 2020 - בסטה  (צילום: אבירם כץ )
רקנאטי, ארגמן 2020 - בסטה (צילום: אבירם כץ )

בוז'ולה. החגיגה נגמרת 
בוז'ולה. מי היה מאמין שעד לפני פחות מעשור זו הייתה חגיגת היין הצבעונית, המשמחת והמגוונת ביותר בשנה. הבוז'ולה  נובו, הוא יין אדום צעיר  ומהיר שמיוצר בדרום בורגון מענבי גאמה נואר ומטרתו הראשונה הייתה לנצח את שאר אזורי היין ביציאת יין ראשון צעיר. בתחילת שנות השבעים הפכה החגיגה לאירוע צבעוני ונוצץ שגרר איתו את פריז, את צרפת כולה ולאחר מכן את רוב העולם. באותו יום, יום חמישי השלישי של חודש נובמבר, באותה שעה, תוך איסור להגיש את היין אפילו דקה קודם לשעה 12 בלילה בין רביעי לחמישי, מתפוצץ העולם בשמחת יין שאין כמותה. רועשת, נוצצת, קופצנית ועולצת.

בשיא הפופולריות הגיע הבוז'ולה בטיסה ישירה ליותר ממאה מדינות והסיקור והאהבה שקיבל בעולם דחפו את תעשיית היין כולה. אירועי משנה מוקדמים ליינות צעירים, טעימות המשך, חגיגות אוכל ופסטיבלי רחוב. אז זהו שכבר לא כל כך, אצלנו חוקי הגשת ומכירת משקאות אחרי שעה 11 בלילה, חיסלו את ההתלהבות ובעולם קצת ירד חינו. השנה היא העצובה מכולן. השילוב בין קורונה, איסורי התקהלות, מסעדות סגורות ואיסור מכירת אלכוהול מעבר לשעה 11 הרג גם את הבוז'ולה.

החגיגה בבסטה בסוף השבוע הקרוב היא כפי הנראה החיבור הקרוב ביותר לרעיון האמיתי, כמעט כמו הצמיחה הראשונה ביער אחרי שריפה. בניצוחם של איתי, אילון, אבירם והצוות האדיר שלהם, זו החגיגה הכי אותנטית שנוכל לבקש לתקופה זו. רוצו חברים חברות, תיהנו, שמרו מרחק וכוס ארגמן יין ראשון לבציר מלאה כל הזמן. שאפו רקאנטי, תודה בסטה, שהחזרתם לי קצת צבע לחיים.

בוז'ולה בדרך היין, אלכוהול (צילום: יח''צ)
בוז'ולה בדרך היין, אלכוהול (צילום: יח''צ)