"החיילים של מידאס", נטפליקס
זה לא "בית הנייר". הסדרה מתרחשת במדריד, הרעיון על סף המקורי, אבל האקשן. אוי האקשן. נשיא של חברה מסחרית גדולה, שבין נכסיה גם עיתון, מקבל דרישה מקבוצה בשם "החיילים של מידאס" לתשלום 50 מיליון יורו בעשרה תשלומים, אחרת כל חמישה ימים יירצח אדם שנבחר באופן מקרי.
נשמע טוב. לסדרת טלוויזיה כמובן. אלא שלאחר שמתברר שהסחטנים האלמונים רציניים בדרישותיהם ובאיומיהם, ואנשים מתחילים להירצח ברחובות - על רקע בלתי ברור של מרד חברתי ספרדי - מאיטה הסדרה את הקצב עד שעוצרת כמעט לחלוטין. אין זנב של התקדמות לעבר פענוח. מאחורי זקנו בלתי אפשרי להבין אם הגיבור - נשיא החברה - זועם, מצטער, שמח, או בכלל בחיים. הכל נתקפים במין עצירות כזו, עוברים למצב פעולה של שתיקות ארוכות ומדוכדכות. אם נופלת החלטה לפעולה כלשהי, היא מתהפכת ונבלמת כעבור דקות מעטות - עצירות. כזו שגורמת לך אינסטינקטיבית לנסות להיזכר איפה הנחת בבית את מיצוי השזיפים.
עד כדי כך, שכאשר איל פרזידנטה קם ממקומו ויורה במישהו, הצופה כמעט נופל בהפתעה מכיסאו, כמעט כמו הירוי עצמו, מרוב היות הפעולה בלתי צפויה בסדרה האנמית הזו. לא שווה לחכות שישה פרקים לירייה אחת.
# לראות או לוותר: לא לראות. הרבה פוטנציאל שמתבזבז. הרבה מיצי שזיפים.