המרוץ למיליון מצליחה להפתיע אותנו שוב בהיעדר המרוציות שבה | ביקורת

אותה משימה כל הפרק: צ'ילה, הארץ על שם האחים צ'יל, כידוע, ענף הייצוא העיקרי של צ'ילה הוא רעידות אדמה וספרים זרחניים. הזוגות נהנים מהשמש הקופחת ומשיעור באוויר הפתוח, לתשומת לב משרד החינוך, כך ניתן לפתוח את שנת הלימודים גם בלי תקציב לקפסולות. אגב, שמתם לב שעד לא מזמן כשאמרו קפסולות חשבנו על קפה? כיום כשאומרים קפסולות אנו מיד חושבים על מגן פלסטיק שקוף. השפה שלנו כה דינמית, טאבלט פעם היה לוח אבן, כיום הוא בייביסיטר, מירוץ פעם היה משהו מהיר וכיום הוא סחבת על פני לוח השידורים.

אסף ונתא, שיש לו שורשים בצ'ילה, גומע את חומר הלימוד כמו כוס געגועים קרירה ביום חמסין לוהט, אך מאוחר יותר, בדומה לרוב החומר שנלמד בבתי ספר, אף אחד לא עושה בו שימוש, אז למה בדיוק השיעור? האמת, לא התרכזתי. מאוחר יותר, במשימת רעידת האדמה הם מתנדנדים כמו אתיופים רוקדים בחתונה. זה ציטוט שלהם, אני לא זכיתי להיות בחתונה של אתיופים, אני בטוח שהם רוקדים יפה.

מספר זוגות שמים עצור לאסף ונתא, אך זה שקול לרעידת אדמה בחתונה של אתיופים. אפשר לשים לאסף ונתא עצור, גם במפרים בדרך, אפילו נהג מונית עיוור שיודע לפנות רק שמאלה, אך למרות זאת, הם יגיעו ראשונים, עם שפמים נוצצים וחיוך שעיר. במשימה הבאה, זריקת פירות, הבמה מסתובבת, נתא (או אסף) מגלה סוד שסבתו חובבת המחול לימדה, אם תסתכל על אותה נקודה, לא תסתחרר. ניסיתי לא להסתכל על הטלוויזיה כשהם הסתובבו, זה עבד.

שי ושני חושפים את הבדלי הגובה ביניהם, שי טוען שמפרידים ביניהם 30 סנטימטרים, שני מתרעמת, "אין מצב שאתה 1.83!". לאחר שסיימתי לספור בדידים ולחשב גם עם האצבעות ברגליים, הגעתי למסקנה שהיא מתנשאת, בנוסף, היא גם מתנשאת לגובה של 1.53. בינתיים, הם מעמיסים ספרים כאילו שבוע הספר והם נופלים כמו עלים בשלכת, הנה צנח לו זלזל, גם לנו יש משוררים #ריספקט.

הם הראשונים שמסיימים ונוסעים למשימת רעידת האדמה, שם שני בהתקף פוסט טראומה, שי בהתקף פוסט שני-טראומה, בסך הכל, עולמם מזדעזע. הם מנצחים את אסף ונתא בזריקת הפירות וזוכים בפרס, לא נאמר לנו מה הפרס, אלא רק בחסות מי הפרס, איזה פרס? אני במתח, מתי חושפים את הפרסים על סיום משימה ראשונים? למה הזוגות לא מדברים על זה? כל כך הרבה חסויות, כלומר, שאלות.

האחים צ'יל, מתחרדנים בשמש, מוצאים היפסטרית צ'יליאנית, זו המומחיות שלהם. הם לוקחים רגע להמליץ לנו על ספר טוב לזוגיות, "לאהוב זו אומנות, צריך לעבוד בלדעת אהבה", הם אומרים. מסכים עם כל מילה, זוגיות זו עבודה במשרה מלאה, מי שלא עובד, שלא יתפלא אם יום אחד מפטרים אותו והוא נאלץ לחזור ללשכת הרווקות, לחתום אכזבה.

גילי וטלי כמעט ולא הופיעו הפרק, הם וספרים זה כמו תעודת כשרות וטיב טעם. כמובן שהם עוצרים את הצ'יליאני הכי חתיך שיעזור להם, גילי במירוץ למלא ספרים במספרים בינלאומיים. פתאום הם רואים מישהו אוכל גלידה ומפילים שנית את הספרים, אפשר למלא ספרים בכמות הפעמים שגילי אומר שהוא היה רוצה לשבת ברוטשילד ולאכול גלידה.

אש ואליס רבים, הוא עולה לה על העצבים, עולה לה, עולה ולא יורד לה. מחילה, זו אווירת השירה של הפרק שהשתלטה עלי. הם רבים בקולי קולות, "תעשי יותר מאמץ חיים שלי", אליס נשברת, לא יכולה יותר, אש צועק עליה ואז צועק שהוא לא מאשים אותה. הספרים נופלים פעם אחר פעם ומתרסקים כמו אתיופים בחתונה. אליס נשברת, קשה לה, אך הם לא נשברים, הם עברו ימים קשים יותר במירוץ, כמו שאומרים, קשה יש באינג'רה. 

עומר ונטע למדים שלא כל זמר הוא משורר, למרות שכל זמר משורר את השיר שלו. עומר מוסיף: זמר רושם את השירים שלו, גם מוזג את האורז שלו ולובש את הנעלים לבד, בינתיים, בישראל, אבשלום קור זורק כפכף על הטלוויזיה. השיר מהמשימה הוא "עוד יבוא שלום עלינו", שיר באורך שלוש דקות שאותו משפט חוזר על עצמו, מזכיר לי מירוץ ריאליטי מסויים, לא בטוח איזה, כזה שאותה משימה חוזרת על עצמה כל הפרק.

כעת, עתידות לפרק הבא, אבל קודם, פרסומת זהב. בפרק הבא המשימה ששברה את הזוגות, ליאן צועקת על אביתר, אש צועק על אליס, נטע צועקת על המשימה. גילי נזכר שהוא אוהב לשבת גם בשנקין, אסף ונתא מדלגים בין המשימות מבלי להזיע, האחים צ'יל מזיעים ללא סיבה, רון שחר מופיע שוב, אך ההדחה במרחק שלושה פרקים לפחות. נשתמע, הלכתי לעבוד בזוגיות.