אם יש אומנים השוברים את הראש איך להעביר את ימי הקורונה, ניתן לסמוך על עמוס עבר הדני, מטובי נגני הגיטרה בישראל, שינצל את הזמן שהתרווח לו כדי לאגד מבחר מהקלטותיו באחרונה לעוד אלבום ג'אז מענג, ששמו "Perlude to a Kiss" (הקדמה לנשיקה), כשמו של אחד משיריו של דיוק אלינגטון. 

רוב השירים באלבום לקוחים מעולם הסטנדרטים של הג'אז האמריקאי בתוספת של קטעים ג'אזיים של אנטוניו קרלוס ז'ובים הברזילאי ושל מישל לגראן הצרפתי, מספר עבר הדני. בין הקטעים האחרים באלבום, כולל שירים של בילי ג'ואל ופאטס וולר, בולטת"Smile", מנגינה של צ'רלי צ'פלין, שחתמה את סרטו "זמנים מודרניים", שלימים חוברה לה מילים לשיר שהתפרסם בביצועו של נט קינג קול. הנגינה הווירטואוזית באלבום עושה טוב לנשמה בימים טרופים אלה.

עבר הדני, 64, נכדו של הסופר א. עבר הדני, שהנציח בספריו את החלוצים של פעם, חלם בנעוריו, בתקופת להקות הקצב, להיות כוכב-רוק, אך הקריירה לקחה אותו לכיוון רחוק מכך. לאחר שירות צבאי בלהקת פיקוד הצפון, ניגן ב"גברת תפוח", להקת הליווי של שלמה ארצי, הראשון מבין כוכבי הזמר שהוא ליווה בגיטרה שלו במרוצת השנים ואחריו - אריק איינשטיין, יהודית רביץ, נורית גלרון, דיויד ברוזה, גידי גוב, אמל מורקוס ועוד רבים וטובים.

בתום סיפורו עם ה"גברת", נסע להתאוורר בפריז. כשהכסף אזל לו עד מהרה, הוא פצח בקריירה של נגן-רחוב באירופה. התפנית לעבר הג'ז חלה אצלו כשדרך עבודתו של אביו הווטרינר בשירות האו"ם הוא קיבל מלגת לימודים בברקלי, בבוסטון, כשלמחייתו ניגן במועדונים יהודיים עד שנמאס לו.

מאז שובו ארצה, אי אז בשנות ה-80, היה נגן גיטרה להשכיר, שעבר מזמר לזמר, מהפקה להפקה ומהצגה להצגה. הכי הרבה ניגן בהצגת "בוסתן ספרדי", המרתון התיאטרלי של הבימה, הסמוך לביתו, כשמאחורי הקלעים רקם את הרומן שלו "בנג'י פיש". אכן, הוא משלב את עיסוקו כנגן עם הוראה, בעיקר ברימון ועם כתיבה מגוונת, כולל תסריט "כלבים לא נובחים בירוק", סרטם של אורנה ויוחנן רביב, המוזיקה ל"איה - אוטוביוגרפיה דמיונית", סרטה של מיכל בת-אדם והמוזיקה לסרטי הטבע של אייל ברטוב.

כשעבר הדני, אב לארבעה, נשאל כיצד עוברת עליו תקופת הקורונה, הוא משיב: "בדרך כלל ברגוע - מלחין מוזיקה ומקליט אותה באולפן הביתי שלי. הולך הרבה לים ועושה הרבה ספורט (בעבר הספורט שלו היה דאייה בגלשן-רוח בגולן - י. ב-א). אני גולש גלים וגם גולש רוח, כן, בגילי, משחק מטקות ועושה הליכות".

איך מסתדר לך בלי הופעות?
"הופעתי הרבה בחיים שלי, אז לא מזיק קצת לנוח. מבחינה כלכלית, יחסית למה שקורה מצבי בסדר, אם כי התבטלו לי כל ההופעות. מחכה לראות מה יהיה אחרי הקורונה. קשה לי להאמין שהעולם ישוב לקדמותו".

אתה נוטל חלק בהפגנות ליד ביתך, ברחבת הבימה היכל התרבות?
"אני לא הולך להפגנות. יש לי אמא מבוגרת שאני מטפל בה ולא לוקח סיכונים. ההפגנות מגיעות אלי הביתה עם כל הרעש הבוקע מהן".