כשאלה לי להב פרצה לתודעת כולם בריאליטי המוזיקלי "הכוכב הבא לאירוויזיון" והייתה (בצדק) אחת הפייבוריטיות לזכות, התאהבתי כמו כולם בסטייל, בקול ובכישרון הייחודי ויוצא הדופן שלה. ואז היא הוציאה את "זוט עני" שפחות אהבתי, גם בגלל שגיאת הכתיב בכותרת (שהייתה מכוונת אך כקנאי לשפה העברית זה הציק לי) וגם בגלל שזה נשמע משהו מבולגן שהתקשיתי לעכל ולא האמנתי שיהפוך ללהיט.

כמובן שהתבדיתי, אכלתי את הכובע וטעיתי (כן, גם זה קורה) ב"נבואה" שלי והשיר הפך לאחד הלהיטים הגדולים של השנה האחרונה (עד כי אפילו אני, שעדיין מתקשה להתחבר אליו, השמעתי אותו אצלי ברדיו 103FM). 

אם אניח לרגע בצד את האגו והטעם האישי שלי, אלה לי להב הביאה ב"זוט עני" את שיא המקוריות והחדשנות שלה, היא שברה מוסכמות וטשטשה את כל הנורמות המוזיקליות, מה שראוי להערכה ומעיד על תעוזה.

השבוע המשיכה אלה לי את הקו של "זוט עני" בשיר "מה אתה רוצה?" שאמנם איני מתחבר אליו בטעמי האישי, אך קשה להתעלם מהעובדה שהוא מציג פופ חדשני, עכשווי, קשה לעיכול (זו אינה מגרעה, עליי להדגיש) אבל קליט וחמוד ומציג את כל הוייב והדנ"א שלה, ולאותה כנות ואמירה מוזיקלית אישית וייחודית אני יכול להתחבר בקלות. 

אמנם קשה לי לראותו מתעלה על "זוט עני" מבחינת הפיכתו ללהיט מדינה אך אין לי ספק שהשיר יחרוך את תחנות הרדיו והרשתות החברתיות, ימשיך את גל ההצלחה של אלה לי וכדי למנוע מעצמי להתנצל שוב על טעות בשיקול הדעת – אשאיר את ה"נבואה" להצלחת השיר הפעם לכם, הקוראים והמאזינים. בכל אופן, שיהיה לאלה לי המון בהצלחה ומכל הלב.

בצל הסערה התקשורתית סביב יחסיו עם "פטרוניו" לשעבר, אייל גולן ובני פרץ, איתי לוי מששיק את "רוקדים עם הדמעות", שיר דאנס-פופ קליט שמוזיקלית הוא די מעניין: מתחיל כבלדה שקטה ומלנכולית ומתפתח לפזמון קצבי וקליט שתופס את האוזן למן הרגע הראשון.

לוי נשמע במיטבו ונע ונד בשיר במקום הכי טבעי, נוח ומתאים לו ולמידותיו הקוליות הנהדרות. אין לי ספק שהשיר הזה צפוי להפוך לאחד הלהיטים המוצדקים וגדולים של לוי בתקופה האחרונה. 

דולי ופן (דולב רם ופן חזות) הם ממכתיבי הטון והלהיטים הבולטים בשנים האחרונות שיצרו למיטב האמנים ובפרויקט המוזיקלי המוצלח שלהם שכולל חיבורים מעולים ומוצלחים הם אירחו הפעם את עומר אדם לשיר שכולל המון משחקי מילים מתקתקים (חלקם אף ברמת הנונסנס), מנגינה כיפית וקליטה והמון כריזמה שמריחה כמו להיט ובעיקר נשמעת כך.

עם זאת, הדבר הכי מציק לי באוזן בשיר זה כמו בשירים אחרים זה התחביר והעברית הקלוקלת. מדוע עם השקעה כזו רבה בשיר ובהפקה ובקליפ אדם צריך לשיר "חצים" עם צירי ולא "חצים" עם חיריק בצורה תקנית ומתבקשת? מדוע לשגות בניואנסים כאלה קטנים? מדוע לא לעבור על הטקסטים לפני שמקליטים אותם? את התשובה לכך לא אדע וחבל כי זה די מקלקל לדעתי.

ברור שזו רק דעתי ושספק אם זה מה שימנע מהשיר להצליח כי על פניו הוא שיר טוב, אך כמו שציינתי טעון שיפור (טקסטואלית).


פרויקט מבורך נוסף הוא "המחברת של אליה", הפרויקט המוזיקלי של המוזיקאי הכישרוני אליה רוסיליו. הפעם הוא מארח את מירי מסיקה בשיר "אמא", אחת הבלדות הכי מצמררות, נוגעות ללב ויפות ששמעתי בשנים האחרונות ואיני מגזים.

עזבו לרגע את העניין ששיר על "אמא" תמיד מקבל פריבילגיה אמוציונלית – השירה המדויקת של מסיקה והרגש בו היא מבצעת את השיר שכולל גם טקסט יפהפה שאינו מתיימר למכור לנו אוטופיות על שלמות במערכת היחסים בין בן לאמו אך כן אהבה טוטאלית, וגם הלחן הנוגה שמשרת היטב את הטקסט. הקטע שהכי "ריסק" אותי בשיר הוא: "אמא, הצלך שלך כבד אבל אני לומד לחיות איתך או לפחות להתמודד".  מאסטרפיס.


אחרי "שתיקה מוזיקלית" בת עשור: היוצרת והזמרת מיכל אמדורסקי, מחלוצות הפופ, באחד השירים החשובים והמשמעותיים של התקופה – "קומי ולכי", שיר שמטיח בפרצוף את האלימות כלפי נשים (ובכלל) בצורה הכי עוצמתית, אותנטית וחזקה שאפשר.


חם בחו"ל

בילי אייליש – Therefore I Am

אייליש, שבגיל 17, אשתקד, שברה כל שיא אפשרי בתעשיית המוזיקה העולמית, משחררת שיר חדש שבעצם ממשיך את קו אלבומה הראשון ונוטה לכיוון אותה פורמולה נוסחתית ומצליחה שאפיינה את להיטיה הידועים. אמנם הייתי מצפה ממנה ליותר תעוזה, יצירתיות, מקוריות ויציאה מאזור הנוחות.

במעמדה היא כבר לא צריכה להוכיח את עצמה ויכולה להרשות לעצמה לצאת להרפתקאות מוזיקליות אקספרמנטיות, אבל אשקר אם אומר שלא אהבתי את השיר שכבש אותי מהרגע הראשון ומזכיר לי מדוע התאהבתי בה לראשונה.