"והעולם קצת השתנה, אולי לטוב, אולי לרע/  מה שבטוח זו תקופה שנספר לדור הבא/  על מדינה במחאה, על עם שכבר איבד תקווה/ דופק ת'ראש בממשלה ולך תדע אם יש על מה -/ על מודדי-חום/ על אנשים במסיכה/ לחיות מדמי-אבטלה...".

כך, בין השאר, שר לרגל המצב בן גולן, צעיר קרית-שמונאי, פליט "אקס פקטור", בשירו "אז מה נלמד". דור, דור ופייטניו, לא כל שכן בתקופת הקורונה, כאשר היצירתיות שוברת בה שיאים. העברית שבשיריה אולי לא הכי-הכי, אבל אם בעתיד ינסו לתהות על קנקנה, מן הסתם ימצאו מענה בשירים כמו זה של גולן.

"השיר התחבר לי אי-שם בימי הסגר הראשון", הוא משחזר. "אם בימים רגילים אני מתפרנס מהפקות באולפן הקטן שלי לבר-מצוות, לחתונות ולכאלה, פתאום נסגר הברז וכשאר אזרחי ישראל מצאתי את עצמי במציאות הזויה, שהניעה אותי ליצירה. ואז ביום גשום ואפרורי נשפך אל הדף מה שאני ורבים אחרים עוברים. חשבתי שגם אם מה שקורה לא משהו, לפחות יישאר ממנו איזשהו זיכרון".

גולן, 27, נמנה עם הפועלים כהצגת-יחיד, שבה כתב, הלחין, הפיק מוזיקלית והקליט. רק את הכנת הקליפ הצמוד השאיר לאחיו שחר. הוא קרית-שמונאי מבטן ומלידה עם שורשים בטוניסיה ובמרוקו. המוזיקה הסתובבה בביתו. "לאחי הגדול, רותם, הייתה להקת ראפ ואני נתפסתי למוזיקה בעקבותיו, כשאת עיקר הידע שאבתי מהיוטיוב", הוא מספר.

בצבא שר בלהקה הייצוגית של חיל החינוך. כשהשתחרר, הגשים חלום כשנסע לחצי שנה בקובה, שם הקליט להנאתו נגני-רחוב. כששב, נקלע שלא באשמתו לאקס-פקטור. "חברה רשמה אותי", הוא מתרץ. לדבריו, "הבנתי את הסיטואציה" רק כשמצא את עצמו בתור המתנחשל למבחן. גולן רצה לברוח, חברתו דאז התעקשה וכשאחד מצוות ההפקה היה עד לוויכוח ביניהם, הוא פילס לו אחר כבוד את הדרך פנימה.

בניגוד לבת עירו, עדן בן-זקן, שמשכה שם תשומת-לב עם תלבושתה המנומרת, גולן לא הילך באקס בגדולות. "לא התכוונתי להיות זמר ששורף את כל הבמות בארץ", הוא טוען אגב מבט של אחרי. "עד היום זה לא החלום שלי. החלום שלי הוא לעשות מוזיקה טובה, שהאנשים יקשיבו לה ויאהבו אותה".

מה קורה בקרית-שמונה?
"שקט פה וברוך השם הוכרזנו כעיר ירוקה. אני מאוד אוהב את העיר שלי וקשור אליה. בניגוד לחברים שלי שעזבו למרכז כדי לחפש את עצמם, אני נשאר. במקום לעבור בעקבות החברים אני שואף שבמקום זה יתהפך הכיוון ויבואו להקליט אצלי בדיל עם שהות בצימרים של המשפחה במושב שדה נחמיה בגליל".

עשינו עסק.