עוד כשהיה בן 6, הוריו של דייוי נתן זיהו את כשרונו המוזיקלי ורשמו אותו ללימודי אורגן. מאז עבר כברת דרך, מהתחלות צנועות ברמת השרון ולימודים בתיכון ״אלון״, למעבר לבוסטון ולימודים ב״ברקלי״ ומשם ללוס אנג'לס כמוזיקאי מצליח עם קורות חיים מרשימים, מועמדות לגראמי, כתיבה והפקה עם שלל מוזיקאים מהשורה הראשונה.

דיברנו לקראת הפרויקט הגדול ביותר שעבד עליו, "ההמצאה הקסומה של ג'רוניקוס ג'אנגל", מחזמר לייב-אקשן ראשון של נטפליקס, הפקת ענק עמוסת כוכבים שכבר זוכה לתשבחות נלהבות, האל-איי טיימס סבור שמדובר בקלאסיקת חג מולד חדשה ובהוליווד מתלחששים שאחד השירים בסרט יהיה מועמד לאוסקר השנה.

המחזמר עוסק בסיפורו של יצרן צעצועים, מגולם על ידי השחקן פורסט ויטאקר, היוצר המצאה קסומה אשר יכולה לשנות את חייו. מאחורי הקלעים, דייוי נתן חבר לפיליפ לורנס (שותפו של ברונו מארס), יחדיו כתבו שמונה מתוך תשעת השירים למחזמר הענק. דייוי גם הפיק את השירים, עיבד ועבד צמוד עם השחקנים בהקלטת הביצועים.

דייוי, איך הגעת לאן שאתה כיום?
"עברתי לאמריקה ללמוד מוזיקה בברקלי, קולג' למוזיקה בבוסטון, מאז אני חי 23 שנה בארצות הברית. ליוותי בפסנתר אמנים רבים, עשר שנים עשיתי טורים (סיבוב הופעות) עם מוזיקאים, אך תמיד כתבתי שירים והפקתי. ב-2005 פגשתי את פיל לורנס, כשגרתי בווגאס ועבדתי עם טוני ברקסטון, זה היה לפני שפיל פגש את ברונו מארס. נפגשנו וכתבנו כמה שירים, היינו מאלתרים, אני ניגנתי והוא שר, פעם אחת אילתרנו משהו שנשמע לנו כמו מחזמר, פיליפ אמר "יום אחד נכתוב מחזמר".

"פיליפ עזב את וגאס ועבר לאל.איי. פגש את ברונו, והשאר היסטוריה שלהם. שבע שנים אחר כך, פיליפ מתקשר אלי ושואל: "מוכן לכתוב מחזמר?". כתבנו שירים ל-The Greatest Showman (האמן הגדול מכולם). עבדנו עם יו ג'קמן, כתבנו כמה שירים, אבל בסוף לא קיבלנו את הגיג. אבל זו הייתה החזרה שלנו לעבוד ביחד. ואז ב-2018, קיבלנו את הטלפון מנטפליקס. להפקה של נטפליקס הייתה אותה מנהלת מוזיקלית כמו שהייתה ל"שואו-מן", היא השמיעה לבמאי את השירים שכתבנו לשואו-מן והוא התאהב באחד השירים. מאוחר יותר, כשהתחלנו לעבוד על הסרט, השיר הגדול שפורסט ויטאקר שר, מבוסס על אותו שיר ישן שכתבנו לשואו-מן.

כמה זמן עובדים על פרויקט כזה גדול?
"זה תהליך שנמשך מעל שנתיים וחצי, במהלכו גרתי ארבע חודשים בלונדון, שם צילמו את הסרט והקליטו את השירים. בתחילת העבודה, נפגשנו כל יום במשך שמונה חודשים ורק כתבנו שירים, כתבנו מעל 30 שירים, לסרט נכנסו שמונה שירים. ג'ון לג'נד כתב שיר אחד ואנחנו הפקנו אותו, הפכנו אותו לשיר בסגנון מרי פופינס, יצא ממש מדהים.

"לא ידעתי לאן אני נכנס, אף פעם לא עבדתי על סרט ואף פעם לא כתבתי מחזמר, לא ידעתי כמה זה מסובך והתדירות שבה הכל משתנה. התסריט השתנה מעל מאה פעמים, אפילו בזמן הצילומים, השירים השתנו וההפקה שלהם השתנתה. כמו שאמרתי, זה היה תהליך ארוך מאוד, עברנו המון עד שהגענו לשלב בו ישבנו עם השחקנים באולפן ולמדנו אותם את השירים לפני ההקלטה".

מה הרגע הכי משמעותי מבחינתך בקריירה המוזיקלית שלך?
"ב-2014 הפסקתי לנגן באופן מקצועי, אחרי שהייתי המנהל המוזיקלי והפסנתרן של טוני ברקסטון, אפשר לומר שהתפטרתי, הפסקתי לעשות טורים, אמרתי לא לכולם כי רציתי לכתוב ולהפיק. אז קיבלתי טלפון מרודני ג'רקינס, שעבד על האלבום האחרון של מייקל ג'קסון. השנה הזאת איתו עיצבה אותי ועזרה לי לגדול כמפיק וככותב, התפתחתי המון ולמדתי איך לעבוד עם במאי, עם תסריט ושחקנים. ביחד עבדנו על כמה תוכניות טלוויזיה, הגדולה בהן הייתה Empire".

דייוי נתן ורודני ג'רקינס (צילום: פרטי)
דייוי נתן ורודני ג'רקינס (צילום: פרטי)

איך זה לעבוד עם נטפליקס?
"עבדנו עם איימי דאנינג, היא אחראית על כל המוזיקה בנטפליקס, היא ממש קולית. נטפליקס נותנים לך חופש יצירתי, כמעט ולא מתערבים בעשייה, אין הרגשה שיש אולפן גדול על הראש, הם סומכים ותומכים ואף פעם לא אמרו לנו "לא".

"חשבתי שידעתי מה זאת הפקת ענק, מהטורים שעשיתי עם כריסטינה אגילרה, שם מאה אנשים יוצאים למסע, אבל לעבוד על סרט, זה דבר אחר לגמרי. זה לא היה אמיתי עד שנסעתי ללונדון וראיתי מה עושים עם השירים שכתבנו אצלי בחדר.הסרט צולם במתחם שהיה פעם מחנה צבאי עצום, מלא בניינים ובתוכם אינספור אנשים שעבדו על כל פרט הכי קטן. הפקה מטורפת".

איך בכלל כותבים מחזמר?
"משהו שעשיתי בזמן העבודה על המחזמר, נכנסתי עמוק לעולם מחזות הזמר, במשך תקופה ארוכה ראיתי רק מחזות זמר ושמעתי את הפסקולים. אני אוהב לחקור, הקשבתי למחזות זמר דרך נקודת המבט של המוזיקאי שכתב אותן. גיליתי את האחים שרמן, שני אחים מהוואלי, הם היו כותבי השירים של דיסני, כתבו את מרי פופינס ועוד המון קלאסיקות. ראיתי את כל הסרטים שהם עשו.

"ואז גיליתי את אלן מנקן, הוא המשיך את דרכם בשנות התשעים, כתב את כל הסרטים הגדולים של דיסני באותה התקופה, האזנתי לכל הקטלוג שלו. הייתי חייב לראות איך עשו את זה בעבר, זו הייתה השראה עבורי כיצד כותבים לדמות. אנשים אולי לא יודעים, שכאשר אתה כותב שירים למחזמר, אתה בעצם מקבל תסריט נטול שירים, אין אפילו מילים או שם של שיר". 

דייוי נתן, פיל לורנס וריקי מרטין  (צילום: פרטי)
דייוי נתן, פיל לורנס וריקי מרטין (צילום: פרטי)

"אנחנו קוראים את התסריט ומחליטים איפה צריך להיות שיר. אני רואה מחזות זמר ישנים ומנסה להיכנס לראש של הכותבים, לראות איך הם עשו את זה, ראיתי כמה פעמים, ולמדתי את החוקים. לדוגמא, השיר השני תמיד יהיה ה"אני רוצה" של הדמות. בנוסף, זה חייב להיות מעניין יותר כשיוצרים משהו למסך, כל בית בשיר חייב להיות מעניין וייחודי. ככל שצפיתי ביותר מחזות זמר, כך נכנסתי יותר לעולם הזה, איך כותבים שיר לילדה קטנה, לנבל של הסרט וכדומה".

אתה עובד עם עוד ישראלים בלוס אנג'לס?
"אני צריך לחשוב על זה...לא נראה לי. רוב הישראלים באים לפה למקסימום עשר שנים וחוזרים, פשוט שבגלל שפעמים רבות הם מתחתנים עם ישראלים, ברגע שיש ילדים אז הסבא והסבתא לוחצים מהארץ, ראיתי את זה קורה המון. חוזרים לישראל כי יותר פשוט בישראל, או שהם רוצים לגדל את הילדים בישראל. יש גם ישראלים רבים שמתחתנים עם אמריקאיות והן רוצות לעבור לישראל. אני לגמרי מבין אותם".

איך זה לעבוד עם מפורסמים בהוליווד?
"פעם הייתי נורא מתרגש, כיום כבר פחות, זה נעלם אחרי כמה שנים, גם לעבוד עם אנשים זה שונה. לדוגמא, בתחילת העבודה על הסרט כתבנו שירים עם בייבי פייס, הוא אחד מהאיידולים שלי. התרגשתי בהתחלה, אבל כשמתחילים לעבוד, זה עובר מהר מאוד. אותו הדבר היה במפגש עם עם פורסט ויטאקר, הוא נכנס לחדר, בנאדם צנוע, הגיע מוכן, למד את השירים, היה נהדר".

דייוי נתן, פיל לורנס ופורסט ויטאקר  (צילום: פרטי)
דייוי נתן, פיל לורנס ופורסט ויטאקר (צילום: פרטי)

למה אתה הכי מתגעגע בארץ?
"הכי הרבה למשפחה ולחברים".

איזו מזכרת אישית אתה שומר איתך מישראל?
"יש לי פוסטר גדול ממוסגר מהופעה של סבא שלי ז"ל, שהיה כנר בתזמורת הפילהרמונית הישראלית ופרופסור למוזיקה. מלבד זאת, יש לי בבית תמונות של המשפחה".

שומע מוזיקה ישראלית?
"לא ממש. אבל זה יותר מזה, כשאני עובד על פרויקט כזה ארוך, רוב הזמן אני לא שומע שום דבר אחר, אני עובד על מוזיקה 10-12 שעות ביום, בזמן הפנוי אני לא מקשיב לשום דבר. אבל גדלתי על מתי כספי ויוני רכטר, שהם מדהימים בעיניי".

מה מבחינתך ההבדל בין ישראל לארה"ב?
"יש בארץ הרגשה שכולם ישראלים ואף אחד לא זר אחד לשני, אין את זה כל כך בארה"ב. אני פחות מתחבר לתחושה הזאת כי רוב חיי אני בארה״ב, ואין את הוייב הזה פה. מצד שני, יש הרגשה בארה"ב שמבחינת הקריירה, השמיים הם הגבול".

מה עוד אתה חולם להגשים או אילו פסגות לכבוש?
"יהיה נחמד אם יצא אוסקר או גראמי מ"ג'ינגל ג׳נגל", אבל יותר חשוב לי להמשיך לעבוד. אני הכי נהנה לכתוב שירים עם אנשים שממש טובים בלכתוב שירים, אז החלום זה תמיד לעבוד עם עוד איידולים שלי, ולכתוב שירים ומוזיקה לסרטים ולרדיו".

איזה עצה יש לך למוזיקאים שרוצים גם להצליח באמריקה?
"להתחבר לתרבות האמריקאית, למוזיקאים אמריקאים וללמוד איך עושים דברים באמריקה".

"ההמצאה הקסומה של ג'רוניקוס ג'אנגל" (Jingle Jangle: A Christmas Journey) עולה לשידור בנטפליקס ביום שישי, ה-13 בנובמבר 2020.